תוכן

כללות העבודה הוא:
א) יראה. נקרא פקודא קדמאה, שהוא יראה בבחינת רב ושליט, שהם ב' בחינות: א' הוא שהוא משיג בחינת גדלותו ית', שאז על ידי זה שהוא רואה את רוממות השי"ת, אז נקבע בלבו בחינת יראה, יען שהוא משיג איך שהשי"ת הוא כל יכול. ואז, לפי שיעור הגדלות, כן נקבע שיעור היראה. ועל זה לא שייך שום עבודה, יען שזהו דבר טבעי, שהקטן מתבטל לפני גדול. ואזי שעל ידי הבחינת כבר שנקבע שיעור היראה, על ידי זה בא השליט, שאז יש לו יראה אמיתית, בחינת שליט לבד. זאת אומרת אפילו שאינו משיג שום דבר, אלא בבחינת אמונה למעלה מהדעת ויראה כזו שהיא היראה האמיתית, אלא שצריך את היראה בבחינת רב בכדי לידע את שיעור היראה.
ב) אהבה. כמו כן בבחינת אהבה יש גם כן בב' אופנים: א' בבחינת סיטרא דטיבו ובחינת סיטרא דדינא קשיא. אהבה מסטרא דטיבו היא רק בכדי לקבוע את שיעור האהבה. זאת אומרת את מדת גדלו.
ואחר כך, כשכבר יודע את שיעור של מדת האהבה, אז הוא צריך לקבל את שיעור הזה בבחינת אהבה בלתי תלויה בדבר, שהוא בבחינת אפילו נוטל את נפשך.
וזו היא בחינת אהבה גמורה. ואז נבחן, שהוא דבוק בתמידות, משום שאין לו שום דבר בעולם, שיוכל להפסיקו, מטעם שהוא לא צריך כלום, כי יותר משנוטל את נפשך, אין כבר בעולם. לכן מי שמוכן למסירות נפש בכל רגע, הוא בטוח שילך קדימה במעלות הקודש.