תוכן

מוצש"ק פרשת כי תשא תשכ"ו בישיבת הנגב, נתיבות
כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו וגו' מחצית השקל וגו' העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט
יל"ה: א) מהו דוקא הלשון ראש. ב) כופר נפשו. מהו החטא שעליו צריך לתת כופר נפשו, שהוא ענין כפרה. ג) למה דוקא מחצית השקל, ולמה לא יתנו דבר שלם, היינו שקל שלם.
יש לפרש זה ע"ד המוסר. יש ב' מיני תשובות: א) בבחי' המעשה. ב) בבחי' הכוונה. הנה 'ראש' נקרא בחינת שכל ודעת, ששם שייך ענין כוונה, כמ"ש: "תפילה בלי כוונה כגוף בלי נשמה". שהכוונה שייך לבחי' נשמה ונפש, משא"כ המעשה שייך לבחינת הגוף.
וזה מרומז בלשון את 'ראש' בני ישראל. כופר 'נפשו', היינו מה שחטא בבחינת נפש. היינו, שענינו על תשובה בבחינת הכוונה, היות שתשובה זו נוהגת אצל כל אחד ואחד, כי האדם נברא ברצון לקבל לעצמו, ובכדי לקיים את התו"מ עמ"נ להשפיע, חייב לשוב בתשובה, וזו היא תשובה שכל אחד ואחד מוכרח לעשות. כי בבחינת המעשה שייך לומר שלא חטא אף פעם, היינו, תיכף מיום הולדו נתנו לו חינוך טוב ושמירה יתירה. אבל על הכוונה, שם הוא עיקר הבחירה ששייך להאדם לעשות. כי על כוונה לא שייך כפיה, רק על בחינת מעשה יש יכולת ביד האדם לכוף את עצמו, משא"כ על המחשבה, היינו הכוונה - אין בידי אדם, אלא שזו מתנה מן השמים. ועל זה רמזו "אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו".
וענין מחצית יש לפרש, שרק בחינת המעשה הוא בידי אדם, ולא הכוונה. לכן נרמז רק במחצית, היינו, אם האדם יתן את המחצית, היינו בחי' המעשה - אז הקב"ה יתן לו את המחצית השניה, היינו בחינת הכוונה.
וכמו כן יש לפרש: שיש בחינת אמונה, שהוא בחינת צדקה, ויש בחינת תורה, שהוא מתנה. והאדם צריך לתת רק בחינת אמונה, שזה בחינת צדקה, שזה נקרא תיקון הבריאה. ואז הקב"ה נותן מחצית השניה, שהיא בחינת תורה ומתנה, הנקראת מטרת הבריאה. ו"כופר נפשו" הוא על בחינת תיקון הבריאה.