תוכן

ו) ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני, ואיני רוצה לעלות למעלה, והגישו אדוניו אל האלהים, אז יורד אל העשיה. וזש"ה והגישו אל הדלת או אל המזוזה, שהיא מלכות, שהיא דלת למטה. ומן הראוי היה שאחר שירד במקום עבד כנעני, שיעבוד כעבד כנעני, אלא שסוף סוף יש לו אחיזה למעלה, ולזה אינו עובד אלא עד היובל. זה בחינת העבד, אבל אם ימכור איש, שהוא חכמה, את בתו שהיא בינה, לאמה שהיא נשמה, מבינה שהיא חשובה ביותר, שעליה אמר בסוף שמות רבה שאל רשב"י את ר' ישמעאל בר ר' יוסי אפשר ששמעת מהו בעטרה שעטרה לו אמו, אמר לו הן, משל למלך שהיתה לו בת יחידה לא זז מחבבה עד שקראה בתי, ועד שקראה אחותי, ועד שקראה אמי וכו'. וי"ל שיותר יש לאדם חיבה עם בתו יותר מאחותו, ועם אחותו יותר מאמו, ופירוש הענין, שכשהנשמה היא ממלכות נקראת בת, נשפעת מז"א, וכשהיא מז"א שניהם שוים נשפעים מאימא, ואז נקראת אחותי, וכשהיא מנשמה מבינה אז היא משפעת בז"א, ונקראת אמי, ולזה נשמה שהיא חשובה כ"כ, אפילו אם תפגום לא תרד למטה מבריאה, ואינה משועבדת לז"א, ועם היות שאין אורה של אימא בא לבריאה כי אם ע"י ז"א, אינו כי אם מעבר, ולזה אינה משועבדת, ונשמה כזאת לא תצא כצאת העבדים בשן ועין, לפי שהיוצא בשן ועין הוא פגום, אבל כשהאדון נותן לו דמי שן ועין, כשם שהוא משלם דמי שווין, כך נשמרים איבריה מלמעלה, ולזה אין ראוי לפגמה.