תוכן

כי תצא תשמ"ב

א) כי תצא למלחמה. ופירש"י, במלחמת הרשות. משא"כ במלחמת מצוה כתוב, לא תחיה כל נשמה.
יש לחלק בין מלחמת מצוה, היינו שעוסק במלחמת היצר בקשר לעבירה ולמצוה, ששם אין שייך מחשבה, אלא כל שיש בזה נשמה לעכו"ם, היינו אפילו במצוה דשלא לשמה, (היינו אין האדם צריך לעשות חשבונות בין שעושה לשמה או שלא לשמה בזמן זה, משום שאפילו מעשה של מצוה, למשל שמירת שבת - אם יש לאדם כח להכריח את חברו שלא לחלל את השבת, על ידי כך שאחרת הוא לא יתן לו פרנסה, אע"פ שמה שמקיים שמירת שבת זהו לא מטעם מצוה אלא מטעם שחברו צוה לו שלא לחלל שבת, גם בזה האדם מחויב להכריח את חברו לקיים שמירת שבת.) וזה: לא תחיה כל נשמה - אם מזה שחברו מחלל שבת יש נשמה וחיות לנכרי, מחויב להכריח אותו. או באדם עצמו, שיש לו יצה"ר לעבור עבירה ויש מזה חיות לנשמה של נכרי בזה שעושה עבירה, זה נקרא מצוות שהם מבחי' המעשה, שאז אפילו מעשה הכי פשוט הוא מחויב לעשות.
משא"כ מלחמת רשות, היינו בדברים המותרים, שאין זה לא מצוה ולא עבירה, אז שייך עבודה של לשמה או שלא לשמה, ולראות כמה אמונה יש לו בקשר לקיים דבר רשות בעל מנת להשפיע. משא"כ במלחמה לקיים מצוה או ח"ו לעבור עבירה, שם לא שייך כל חשבונות, אלא צריכים לקיים מעשי המצוות ולהמנע מעבירות אפילו בלי כוונות.