תוכן

וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך (כח,י) בגמ' (מנחות לה): תניא ר' אליעזר הגדול אומר, אלו תפילין שבראש. ופירשו בתוס': דלכך קאמר אלו תפילין שבראש, משום דנראין יותר משל יד, שייך בהו 'וראו'. אבל תפילין של יד צריכים להיות מכוסים, דדרשינן: "והיה לך לאות על ידכה - לך לאות ולא לאחרים לאות".
עוד שם (בעמוד א'): ש' של תפילין הלכה למשה מסיני. ובתוס' שם: כתב בשימושא רבה, דתפילין, צורה דשי"ן דימינא ג' רישי ודשמאלא ד' רישי.
הנחה דבשמאל מנא ליה וכו'. רב אשי אמר מ"ידכה", כתיב בה"י כהה. ופירש"י: מדכתיב בה"י כהה משמע לשון נקבה, שמע מינה בשמאל קאמר, דאין בה כח כנקבה. לשון אחר: ידכה - יד כהה, עמיא בלא כח. (שם לז.)
ויל"ה: א) מדוע של ראש מגולים ושל יד מכוסים. ב) מדוע בימין ש' של ג' רישי, ובשמאל ד' רישי. ג) הלא לא מצינו שעמי הארץ ייראו מהתפילין שבראש.
הנה חז"ל אמרו: ואמר ר' חלבו אמר רב הונא, כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין. שנאמר, סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם (ברכות ו:). ויל"ה: א) הלא אנחנו רואים שהיו לנו הרבה גדולים וצדיקים שעמדו להם לישראל ולא נשמעו דבריהם. ב) איזה ראיה יש מהכתוב "סוף דבר" וגו', שמי שהוא ירא שמים דבריו נשמעין.
ויש לפרש זה על דרך העבודה, שכוונת הפסוק היא לגבי הפרט בעצמו. היינו, שאם האדם רואה שאין האברים נשמעים לו, אלא אע"פ שעוסק בתורה ועבודה מכל מקום עדיין עומד על מקומו ואינו זז משהו לזכות לרוחניות, אזי חז"ל נותנים לו עצה, ואומרים, שהסיבה העיקרית הוא משום שחסר לו יראת שמים, היינו, שבשיעור שיהיה לו יראת שמים, ממש באותו השיעור יכנעו לפניו האברים שלו. וזה מרומז בהפסוק: "סוף דבר" וגו'. כי הגוף נקרא בחינת סוף וגבול, כמשחז"ל: "סוף אדם למות". משא"כ הנשמה שבגוף הוא בחינת נצחי בלתי גבול.
וזה שיעור הכתוב: סוף דבר הכל נשמע, איך הוא (יהיה) יגיע לכך שהגוף ישמע לעצת היצר־טוב. את האלקים ירא, שלא חסר לך כלום רק יראת שמים. ואז תזכה לואת מצותיו שמור, היינו, שתוכל לשמור את מצותיו. כי זה כל האדם, ובגמ' שם: מאי כי זה כל האדם. אמר ר' אלעזר, אמר הקב"ה, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה. ענין 'בריאה' נקרא יש מאין, וענין 'יראת שמים' הוא ענין בחירה. ובחירה שייך רק במקום שיש חשך, שהוא ענין הסתרה, אחרת לא שייך ענין בחירה. וענין בריאה הוא חשך, כי טרם שנברא העולם היה כולו אור, כי "אתה הוא עד שלא נברא העולם"קסג. וזה ענין: 'כל העולם', היינו ההסתר, לא נעשה אלא בשביל שיהיה מקום לבחירה, הנקרא - 'בשביל זה'. היינו, בשביל שיהיה מקום לבחירה.
וענין התפילין של יד שהם מכוסים ושל ראש שהם מגולים. שמעתי מאאמו"ר, שתפילין של־ראש ה"ס תורה ושל־יד ה"ס אמונה. לפי"ז יש לפרש, שתפילין של־ראש שהוא בחינת תורה, ותורה צריכה להיות מגולה, משום שהוא ענין ראיה, הנקרא "עיני העדה", שענין ראיה ה"ס חכמה. משא"כ אמונה ה"ס מכוסה, שדוקא בזמן ההסתרה שייך ענין אמונה, שאז שייך לומר שאע"פ שהוא לא מבין ולא רואה את האמת שבדבר מכל מקום הוא מאמין. ולכן תפילין של־יד צריכים להיות מכוסים.
וזה גם הענין במה שתפלין של יד צריכים להניח על יד שמאל, שרב אשי מביא לזה ראיה מ'ידכה' שהוא יד כהה. שענין יד ה"ס השגה, מלשון "כי תשיג יד". והשגה זו היא בחינת נקבה, שתשש כוחה כנקבה, מטעם שהוא ענין אמונה ולא ידיעה. מה שאין כן תורה הוא להפך, דוקא בחינת ידיעה, אחרת לא נקרא בחינת תורה.
וענין מה שהשי"ן צריכה להיות בימין ג' רישי ובשמאל ד' רישי, הוא ענין על פי סוד, שהאר"י הק' אומר, שענין מוחין שהוא סוד שפע עליון, מתפשט על ד' ספירות, הנקראים: חכמה, בינה, ודעת הכולל ב' ספירות הנק' חסד גבורה. שחכמה היא עצם השפע המושפע לתחתונים, ובינה נק' (את) הכחות שהתחתונים רוצים להשפיע למעלה. ובזמן שיש התעוררות להמשכת החכמה, ההתעוררות נקרא בשם חסד, שהוא הנושא להמשכת חכמה. ויחד עם זה צריכים לעשות בחינת מסך, הנקרא כחות שתהיה הכוונה רק להשפיע נחת רוח ליוצרו [והוא הנקרא בשם גבורה]. ויש לפעמים שהרצון להמשכת השפע כבר ישנו, אבל הכחות של המסך על השפע עוד לא נגמרו, לכן נקרא שהחסד וגבורה אינם מאוחדים, לכן נקרא זה שין של ד' רישי. ובזמן שכח המסך מתאים לשפע, נק' זה שהחסד וגבורה מאוחדים, לכן נק' זה שין של ג' רישי.
ויש גם כן ענין, שהחכמה, מחמת גודל השפע אינה יכולה להאיר. ואז יש תיקון שלא תאיר החכמה, ואז החסד וגבורה אינם מאוחדים, לכן מאיר שם רק חסדים. וזה נקרא ימין. ובמקום שמאירה החכמה, נקרא שמאל, היות ששם צריכים תיקונים, על דרך: "יד כהה".