זהר

עז) בתרין זינין אקרון ישראל לקב״ה, ? עבדים, דכתיב עבדי הם. ואקרון בנים, דכתיב בנים אתם ליי׳ אלהיכם. בזמנא דידע ליה ב״נ לקב״ה באורח כלל, כדין אקרי עבד דעביד פקודא דמאריה, ולית ליה רשו לחפשא בגניזוי וברזין דביתיה. בזמנא דידע ליה ב״נ בארח פרט, כדין אקרי בך רחימא דיליה, כבן דחפיש בגניזוי, בכל רזין דביתיה.

פירוש הסולם

עז) בתרין זינין אקרון וכו׳: בשני אופנים נקראים ישראל להקב״ה, נקראים עבדים, שכתוב, עבדי הם. ונקראים בנים, שכתוב, בנים אתם לה׳ אלקיכם. כי בזמן שאדם יודע את הקב״ה בדרך כלל, נקרא עבד שעושה מצות אדונו, ואין לו רשות לחפש באוצרות ובסודות ביתו. ובזמן שיודע את הקב״ה בדרך פרט, אז נקרא בן האהוב שלו, כבן המחפש בנסתרות בכל הסודות של ביתו.
פירוש. העבד ממשיך רק מהארת השמאל דקדושה, שהיא מתוקנת להאיר רק ממטה למעלה בסוד אור נקבה וו"ק, דהיינו בלי שום עשיה (כנ״ל בסולם, אות ע״ד בסוף ד״ה וז״ש באות ע״ב) וז״ש בזמנא דידע ב״נ לקב"ה בארח כלל, דהיינו ממטה למעלה, כדין אקרי עבד, וכו', ולית ליה רשו לחפשא בגניזוי וברזין דביתיה כי הארתו בבחינת אור נקבה שאסור לו כל עשיה כנ״ל. אבל בן ה״ס הדבוק בקו האמצעי, בבחינת החסדים שלו שה״ס אור הזכר המושפע מלמעלה למטה, שיש שם ג"ר ובחינת עשיה לחפש בגניזין שלו. וז״ש בארח פרט, דהיינו הדבוק בקו האמצעי, כדין אקרי בן רחימא דיליה, כבן דחפיש בגניזוי בכל רזין דביתא. להיותו אור הזכר וג״ר המושפעים מלמעלה למטה, שנוהג בו עשיה וחיפוש בגניזין דמלכא.