תוכן

ב) והנה מזה תבין, סוד הרשעים שבחייהם קרואים מתים. ומה ענין ונכרתה הנפש ההיא וכו'. ומה ענין מ"ש רז"ל, כי נשמת הרשע יורדת למטה מרגליו, כמש"ה ותשכב מרגלותיו וכו'. אך הענין, כי כשהאדם חוטא, הוא מוריד נשמתו לגהינם בעודו בחיים, כי בעת יצירתו ניתנת בגופו, וכשהוא חוטא יורדת דרך מרגלותיו לגהינם, ונשקעת שם כפי גדר חטאתיו, כמדריגת נשמתו יורדת לגהינם. ולכן בחייו קרוי מת, וכאשר הרשיע מאד. גרם להשליך כל נשמתו למטה בגהינם. ואמנם אנחנו רואים שהוא חי, אך הענין הוא, כי הלא ב' נשמות יש בו כנזכר, והתחתונה היא בגופו, והעליונה היא בסוד צלם מקיף על ראשו. וכפי הגדר שיורדת נשמתו תחת מרגלותיו, כפי הדרך ההוא נכנסה בו הנשמה העליונה, סוד הצלם שעל ראשו, וכאשר נגמרה נשמתו לרדת לגהינם, אז נגמר הצלם ליכנס בו. ואם עוד יחטא, גם הצלם הזה יורד תחת מרגלותיו, ויוצא תחת מרגלותיו. וכשנגמר גם הוא לצאת, אז עליו כתיב ונכרתה הנפש ההיא, כי כל בחינות נשמתו נכרתו וירדו למטה, ולא נשאר לו למעלה שורש ואחיזה. אבל הצדיקים, אינם מניחים נשמתם שתרד למטה בגהינם, ועי"ז נשארה הנשמה העליונה שלו, שהוא סוד הצלם, עומדת עליו ושואבת לו חיים מלמעלה. אך הרשעים, עליהם כתיב כי אם עונותיכם היו מבדילים וכו', כי נכרת אותו הקשר שלו. אמנם הצדיק, נשאר הצלם תמיד על ראשו כנזכר. נמצא, כי אפילו הרשעים יש להם שני נשמות. כי לעולם הנשמות הם שנים כנזכר ונשמות אני עשיתי, רק שהרשע מאבד אותם. אך הצדיקים מקיימים שניהם, ונשארים לו חד בעלמא דאתי, שהוא בסיתום למעלה מן החזה, וא' היא לתתא מן הסתום, והנגלה כנגד המלכות שהוא בעוה"ז, וזהו משה משה.