תוכן

תמוז תש"מ

א) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ (טו,יא) וכמו כן אמרו חז"ל: יאה עניותא ליהודאי. (חגיגה ט:)
וי"ל, כי ידוע שאין כלים לקבל התענוג - אלא בחינת ההשתוקקות, כי החסרון וההשתוקקות להדבר, הוא המודד כמה שיכול לקבל התענוג מהדבר. כדוגמת מה שאחז"ל, שהשותה מים לצמאו נותן ברכה על ההנאה. שאין האדם נהנה מאכילה בלי תאבון. על דרך "מתוקה שנת העובד".
לפי"ז יוצא, שענין עניות, כידוע, שאין עני אלא בדעת, נמצא, שההשתוקקות להדעת הוא בחינה לפי מה שהאדם מרגיש את עצמו שיש לו חסרון להדעת. לפי זה יש לשאול, כשהאדם כבר זכה לבחינת ישראל וכבר הוא מרגיש את עצמו שאין לו חסרון ואין הוא עני, א"כ מאין הוא יקח כלי, הנקרא השתוקקות, מאחר שהוא כבר זכה לבחי' ישראל? לזה באה התורה ואומרת לנו: כי לא יחדל אביון. אלא הקב"ה ימציא לו בחינת חסרון וריקות ועניות כדי שיהיה לו כלים לקבלת השפע.
נמצא, כי לא יחדל אביון וגו', זו הבטחה שנתנה התורה לישראל, שיהיה להם תמיד מקום לעלות בדרגות מעלה העליונות. וזה פירוש: "יאה עניותא ליהודאי", משום שעי"ז תמיד יעלו במעלות.
וזהו: "עני חשוב כמת". אם הוא מרגיש את החסרון שלו כמו מת, שאין לו חיים בלי המילוי שחסר לו שימלאו אותו, זה נקרא כלי של השתוקקות, שעי"ז יקבל מילוי על העניות שלו.