תוכן

ליל ד' דחנוכה תשל"ג

א) כי יעקב בחר לו י-ה [תהלים קלה' ד']. וחז"ל שאלו, מי בחר במי, האם הקב"ה ביעקב או יעקב בהקב"ה. והענין, מצד אחד האדם צריך לדעת שהקב"ה בחר בו, וזה נק' בחי' השגחה פרטית, שהאדם צריך לתת שבח לה', בזה שנתן לו את האפשרות לשמש אותו במעשי התורה והמצוה. והגם שהאדם לא מרגיש עדיין את החשיבות שבדבר, היות שהוא רגיל לעסוק בתו"מ מבעת היותו ילד, שאז עדיין לא היה מסוגל להרגיש את חשיבות שבתו"מ. ולאחר כך שמתבגר, נמשכת עמו הרגילות, ולבו נעשה גס בעת התעסקותו בתו"מ, וממילא לא מרגיש שום חסרון של הרגש מהחשיבות שבדבר.
אז האדם צריך להתגבר על הרגילות, ולעיין תמיד במי ומה הוא עוסק עכשיו. ושיעשה חשבון שהוא ג"כ מבין המוזמנים לבוא בהיכל המלך. ז"א שהשגחה העליונה עשתה את זה, מה שהוא לא נברא בין הגוים, וכמו"כ שלא נברא בין יהודים חפשיים, אלא דוקא להורים חרדים, ונמצא בסביבה שמחייבת אותו לעסוק בתו"מ. וזה נק' שיעקב בחר לו י-ה, היינו שהקב"ה בחר בו.
ואח"כ האדם צריך לעסוק בכוונת התו"מ, היינו לאיזו מטרה התו"מ צריכין להביאו, לזה צריכים תשומת לב יתירה. היינו שהתו"מ מסוגלין להביא לבחור בדרך ה', שכל מעשיו ומחשבותיו יהיו רק להשפיע נחת רוח ליוצרו. וזה נכנס בבחי' שכר ועונש, היינו שהעבודה היא מצד בחירת האדם. וזה נק' שיעקב בחר להקב"ה, היינו שבחר שכל מעשיו יהי' להקב"ה. וזוהי בחי' כוונה.
ובחי' המעשה שייך לכל אדם, היינו בכל המצבים שהאדם נמצא הוא צריך לתת שבח לה' בזה שזיכה אותו שתהיה לו ההזדמנות לעסוק בתו"מ, בחלק המעשה שבתו"מ. וזה נכנס בגדר של השגחה פרטית.
ועל בחי' כוונה שייך ענין תפילה, שהאדם צריך להתפלל שמעשיו יהי' לשם שמים. והבחירה הזאת שייכת דוקא לאלו שרוצים ללכת בדרכי התורה, בבחי' דעת תורה. משא"כ אלו שיש להם שייכות רק לדעת בעלי בתים, שייכים רק לבחי' הראשונה, היינו לחלק המעשה בלא כוונה. כי עיקר הכוונה היא רק להגיע לבחי' כח השפעה.
וענין קבלה והשפעה נוהגות בכל המדרגות. כי טרם תיקון המסך נק' בחי' קבלה, היינו שלא לשמה. ותיקון המסך ה"ס לשמה, היינו השפעה.