תוכן

כי יהיה נערה בתולה מארשה לאיש ומצאה איש בעיר ושכב עמה [דברים כב' כג']. אפשר לבאר שהשכינה הקדושה נק' נערה. ויש ג' בחי' פנויה, ארוסה, ובעולה. במצב הדומם דקדושה אזי הוא נק' פנויה, מטעם שכל המעשים שעושה עבורה הוא רק בכדי לקבל תמורה, היינו או עוה"ז או עוה"ב. אבל הוא יודע שהשכינה הקדושה משועבדת לו, היינו לבחי' קבלה עצמית. לכן היא נק' פנויה, משום שאין לה למי להזדקק. אזי הוא רוצה שתזדקק אליו. לכן אז במצב הדומם הוא יכול להמשיך בעבודתו ואין הוא פוגם בשום דבר.
משא"כ כשהוא מתחיל בעבודת הצומח, ז"א שכבר נתוודע לו שהתורה ומצוות צריך לעסוק בבחי' להשפיע, אזי השכינה הקדושה נק' בחי' מאורשה לאיש, היינו לבחי' קוב"ה, שצריך לעבוד לעשות היחוד דקוב"ה ושכינתא. לכן מי ששכב עמה, היינו שהוא רוצה להנות ממנה, שהוא מתחיל לעבוד בבחי' הקבלה בזמן שהוא יודע שבחי' קבלה כבר אסורה, שאצלו כבר נק' בחי' מאורשה לבחי' קוב"ה, אזי, וסקלתם את שניהם וכו'.
דהנה השכינה הקדושה כלפי עצמה לית מחשבה תפיסה בי' כלל, אלא כל המדובר הוא רק כלפי אדם המשיג. לכן האדם נדון בסקילה, היינו המחשבות זרות המרוצצות את מוחו ומת, היינו שנאבד לו כל החיות דקדושה. וגם השכינה הקדושה נופלת אצלו לבחי' עפר, היינו שהוא רואה שאין בה שום חיות, ז"א שאין בשביל מי לעבוד. וז"ש את הנערה על אשר לא צעקה בעיר. (וז"ע שהאילן צעק רשע אל תגע בי). בעיר, היינו בזמן שהי' לו התעוררות גדולה והי' עובד בשלהבת עצומה. אז לא צעקה הנערה, שאז לא הורגש שום חטא בעבודה זו, אלא שהי' רוצה להמשיך את עבודה זו בבחי' קבלה עצמית לנצחיות. לכן פגם אותה בעצמה, לכן עכשיו הוא רואה שאין בה שום חיות ולא כדאי לעבוד עבורה, כמשרז"ל בא נחש על חוה והטיל בה זוהמה. ופירש אאמו"ר זצ"ל שזוהמה נק' זו-מה, היינו שאמר מה עבודה הזאת לכם. וזה נק' ומתו שניהם.
ואם בשדה מצאה האיש וכו'. בחי' עבודה בשדה, היינו בזמן העבודה שכב עמה, היינו שעוסק בתורה ומצוות על מנת לקבל. והוא יודע שאסור, היות שהיא מאורשה לאיש כנ"ל, אזי ולנערה לא תעשה דבר וכו', כי בשדה מצאה צעקה הנערה וכו'. ואין מושיע לה, היינו שהוא מרגיש שהיא צועקת רשע אל תגע בי, היינו שאסור לעבוד בבחי' קבלה. ואין מושיע לה היינו שהאדם אינו יכול להתגבר על בחי' קבלה שלו, שזה נק' בחי' שדה. היינו בזמן העבודה, היינו שרוצה להתגבר על בחי' קבלה, אזי השכינה הקדושה נשארה בחיים, כלומר שהוא רואה גדלותה וחשיבותה.
וכל המתדבק בעבודה זו להשפיע יש לה חיים, אבל הוא מת מאחר שקיבל לעצמו את בחי' החיים שהמשיך ממנה. אז הוא מת וטוען, "אני לא יכול לעבוד יותר בעבודה, רק בן אדם שנולד עם מוח חריף ומידות טובות ותכונות ישרות, משא"כ אני נולדתי עם מידות מגונות, לכן אינני יכול להמשיך בעבודה זו". וזה נק' שמת, שכבר אין לו חומרי דלק שימשיך בעבודתו ושיהיו לו חיים.
אבל השי"ת ברוב רחמיו, הוא מחיה מתים ברחמים רבים. וקם לתחיה, עד שעובר כמה גלגולים, הן בגוף אחד או בכמה גופים, בסוד כי לא ידח ממנו נדח, וזוכה להדבק בהקומה לנצחיות.