תוכן

בזהר (הסולם אות ח): כי הנעל רומז על רגלו, שהוא קיומו. שכתוב, מה יפו פעמיך בנעלים.
יש כאן להבחין ענין רגלים וענין נעלים. בגשמיות - הנעלים הם השומרים על הרגלים שלא ינזקו, אחרת, היינו אם אין נעלים על הרגלים - על ידי הרגלים שדורכין על הארץ, יש לפעמים דברים המזיקים ועל ידם ניזוק האדם.
בדרך העבודה רגלים נקרא בחינת מרגלים, שהולכים לרגל את ארץ הקדושה אם כדאי לתת עבודה ויגיעה בכדי להכנס אל ארץ הקדושה. והיות שהרגלים באים במגע עם חיצונים, היינו עם דעות חיצוניות שמרחיקות את האדם מלהכנס לעבודת ה', אז התיקון הוא - נעלים, מלשון מנעול, שהוא סוגר את המחשבות והרצונות מה שהמרגלים מביאים לו.
ונעל הזו נקראת אמונה למעלה מהדעת, שאומר: "עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו" וגו'. ואז נאמר: "מה יפו פעמיך בנעלים" וגו'.
היינו, שאם אין רגלים - לא שייך לומר שלובש נעלים. אלא צריכים את שתיהם: רגלים ונעלים. אז נקרא זה "יפו".
זאת חקת התורה. בזהר (אות ה): וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים וגו' [שלף איש נעלו ונתן לרעהו]
נעל הוא דבר שעל ידו קונים קנין.
ויל"ה: א) מהו הענין ששמים מנעלים על הרגלים בכדי שהרגלים לא יקבלו היזק [כנ"ל במאמר הקודם]. ב) אם הנעלים שומרות על הרגלים שלא יקבלו היזק - מהו שנאמר אצל משה: "של נעליך מעל רגליך".
וי"ל: "רגליך" הוא בחינת רגילות, היינו מה שבא לו מצד החינוך. ובכדי שלא יאבד לו החינוך - הוא צריך נעל, מלשון מנעול, היינו לסגור. אבל לבחינת משה שהוא בחינת תורה, שם להפך, ששם צריכים לזרוק הנעלים ולקבל הכל על דרך התורה.