זהר

לא) ר' אלעזר אמר ויגש אליו יהודה, מ"ט יהודה. בגין דהכי אצטריך, דאיהו ערב, כד"א כי עבדך ערב את הנער, ורזא דמלה, יהודה ויוסף, הכי אצטריכו לאתקרבא כחדא, בגין דיוסף איהו צדיק, יהודה איהו מלך, ועל דא ויגש אליו יהודה, בגין דקורבא דלהון, דאתקריבו כחדא, גרם כמה טבין לעלמא, גרם שלמא לכלהו שבטין, גרם שלמא בינייהו, גרם ליעקב דאתקיים רוחא דיליה, כד"א ותחי רוח יעקב אביהם, ועל דא, קריבו דדא עם דא אצטריך, בכלהו סטרין, לעילא ותתא.

פירוש הסולם

לא) ר' אלעזר אמר ויגש אליו יהודה: מה הטעם שנגש יהודה. ומשיב, משום שכך צריך להיות, כי הוא ערב, כמש"א, ​כי עבדך ערב את הנער. וסוד הדבר, יהודה ויוסף היו צריכים להתקרב יחד, משום שיוסף הוא צדיק, דהיינו יסוד דז"א, יהודה הוא מלך, דהיינו מלכות, נוקבא דז"א, וע"כ ויגש אליו יהודה, משום שהקרבה שלהם שנקרבו יחד, סבב הרבה טובות לעולם, סבב שלום לכל השבטים, סבב שלום ביניהם עצמם, דהיינו בין יהודה ליוסף, סבב ליעקב שהרוח שלו חזר לתחיה, כמש"א​ ותחי רוח יעקב אביהם. ועל כן, קרבת זה בזה היה נצרך בכל הצדדים, למעלה, ולמטה.