תוכן

ד) והנה בזה תבין ענין יפ"ת, כי ידוע כי כל אותן ההולכין למלחמת הרשות, היו צדיקים גמורים שלא שחו בין תפלה לתפלה, וא"כ לצדיק גמור כזה, א"א להתגבר עליו היצה"ר לטמא עצמו עם הכותית, ולכן הודיעה התורה, שאם יחשוק בה, ואינו כ"א ניצוץ קדושה, המעורב באומה זו, ונמצא ממנו בכותית ההיא ניצוץ, הנוגע לנשמת זה האיש, לכן חושק בה. לכן התירה התורה שיבא עליה, ובההוא רוחא דשדי בגוה בעת זווג כנודע, אפשר שיתגבר הטוב שבה, וידחה הרע, ותכנס האשה אל הקדושה ותתגייר, ואפ"ה יצא בן סורר ומורה ממנה, דא"א שלא יתערב סיגים המעורבים עדיין.