תוכן

כז. וטעם הדבר הוא, מצד שכל ענף טבעו קרוב לשורשו, ומתוך שנפשו של האדם נמשך מהשי"ת, שהוא אחד יחיד והכל שלו, הנה כמו כן האדם הנמשך ממנו, מרגיש שכל בריות העולם צריכים להמצא תחת ממשלתו ולתועלתו הפרטית. וזהו חוק ולא יעבור.
אלא שההפרש בולט לעין רק במדת בחירתם של האנשים. שהאחד בחר לנצל את הבריות על ידי השגת תאוות נמוכות, והשני על ידי השגת ממשלה, והשלישי על ידי השגת כבוד. וכן אפילו כל אחד מהם, אם היה עולה לו הדבר בלי טורח מרובה, היה מסכים לנצל העולם בכל אלו יחד, גם בעושר וגם בממשלה וגם בכבוד, אלא שמוכרח לבחור לפי אפשרותו.
וחוק הזה אפשר לכנותו "חוק היחידיות" שבלב האדם, שאין כל אדם נמלט ממנו, אלא הגדול לפי גדלו, והקטן לפי קטנו.