תוכן

הצורך בהשגת רוממותו ית' כו. והנה ביארנו היטב תשובת חז"ל על הקושיה איך אפשר להדבק בו, שאמרו שפירושו "הדבק במדותיו", שהוא צודק מב' טעמים: א. כי דביקות הרוחנית אינה בקירוב מקום אלא בהשוואת הצורה. ב. כיון שלא נפרדה הנשמה מעצמותו ית' אלא בסבת הרצון לקבל שהטביע בה הבורא ית', א"כ אחר שהפריד הרצון לקבל ממנה חזרה מאליה בדביקות הקדומה בעצמותו ית'. אמנם כל זה להלכה, אבל למעשה עוד לא תרצו כלום עם הפירוש 'הדבק במידותיו', שפירושו להפריד את הרצון לקבל המוטבע בטבע בריאתו, ולבא לרצון להשפיע שהוא היפך טבעו. ומה שביארנו שהטובע בנהר צריך להחזיק החבל בחזקה, ומטרם שעוסק בתורה ומצוות לשמה באופן שלא ישוב לכסלו עוד, אינו נחשב שמחזיק החבל בחזקה, שוב הדרא קושיא לדוכתיה, מאין יקח חומר דלק להתייגע בכל לבבו ומאודו רק כדי לעשות נחת רוח ליוצרו, כי אין אדם יכול לעשות תנועה בלי שום תועלת לעצמו כמו המכונה שאינה יכולה לעבוד בלי חומר דלק. ואם לא יהיה שום תועלת לעצמו, אלא רק נחת רוח ליוצרו אין לו חומר דלק לעבודה.