תוכן

כו. ודע, שהרוחני אין לו דמיון, ועל כן אין לו אותיות להגות בהם. ואפילו אם נאמר עליו בכללות שהוא אור פשוט היורד ונמשך להמבקש לאט לאט עד שמלבישו ומשיגו בכל השיעור המספיק לגילויו ית' - הרי זה גם כן לשון מושאל, משום שלכל האמור בעולמות עליונים, איננו כאן שום דבר דומה לאור השמש או לאור הנר. ומה שאנו מכנים כאן 'אור', הוא מושאל משכל האנושי, שטבעו שבשעה שמופיע באדם בהתרת המוקשות, מגלה כמו שפע של אור ותענוג בכל קומת הגוף, ועל כן אנו אומרים לפעמים 'אור השכלי' הגם שאינו אמת, כי האור שהשכל מאיר באותם חלקים מחומר הגוף שאינו ראוי לקבל עיונים הנפתרים, הריהו ודאי דבר פחות משכל, ועל כן גם אברים התחתונים ופחותים, יכולים לקבלו ולהשיגו. עם כל זה, למען נוכל לכנהו להשכל באיזה שם, אנו מכנים אותו משום זה בשם 'אור השכל'. וממש על דרך זה אנו מכנים את פרטי המציאות שבעולמות עליונים בשם 'אורות', להיותם מביאים להמשיגים אותם שפע של אור ותענוג לכל קומת הגוף, מראש ועד רגל. ומטעם זה, אנו זכאים לכנות להמשיג בשם התלבשות, שהלביש לאור ההוא.