תוכן

מוצש"ק ויקהל תש"ג
כופין אותו לרצונו ודרשו חז"ל [ר"ה ו' ע"א]: "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני", היינו שהעבדות היא ע"ד הכפיה, שאין האדם משיג את העבדות, הוא עדיין בכפיה. והלא אין כפיה ברוחניות!? אלא האדם הוא ע"ד שהבורא ית' אומר: רוצה אני בכפיית האדם.
"אדם כי יקריב מכם קרבן" [ויקרא א' ב'], היינו "מכם" ז"ס "אדם ובהמה תושיע ה'" [תהילים ל"ו ז'], אעפ"י שערום בדעת ומ"מ משים עצמו כבהמה. והאש צריכה להיות מן הגבוה ולא מן ההדיוט, וענין גבוה הוא ע"ד "עמי אתם בשותפות" [הקדמת ספר הזהר אות ס"א] - אני התחלתי ואתם גומרים. והמתחיל ברצון לרצות, "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני". פירוש: שהאדם כל זמן שלא זכה לתשובה, שה"ס תשוב ה' שה"ס קבלה, לגבי ואו שה"ס השפעה, ז"א שיהפוך את הקללה שה"ס קבלה לברכה ולהשפעה, אזי כל עבודתו היא בבחי' זווג דכפיה, ואזי כופין את הגוף לעבודה, עד שיאמר הקב"ה רוצה אני בעבדות הזו.
"אדם כי יקריב מכם קרבן מן הבקר ומן הצאן", ענין הקרבת הקרבן ה"ס קירוב, היינו השתוות, שבזמן שהאדם מקריב את הקרבן, אזי הוא נעשה בבחי' משפיע. ויש קרבן עולה שהוא.. [כולו לה', ויש קרבן שלמים שהוא חציו לה' וחציו לאדם.]