תוכן

בזוהר פנחס דף רע"ג ע"א ובהסולם דף כ"ד אות מ"ט: תיקון החמישי הוא הכוס של "ויכולו", דהיינו כוס של קידוש. כוס הוא בחשבון אלקים, דהיינו פ"ו. ויכלו, הוא בחשבון ע"ב, שהכלה הקדושה שהיא המלכות, כוללת אותם, דהיינו השם אלוקים ושם ע"ב. וכוס הזה, שהוא המלכות, מלא מיינה, דהיינו שפע, הארת חכמה של תורה, שהוא ז'א, הנקראת תורה, צריך להעיד על מעשה בראשית, שהוא סוד בינה, כי שפע הארת חכמה נקרא עדות, בסוד עדן. והבינה הוא המקור המשפיע אותה. וזה סוד שצריך להעיד על מעשה בראשית.
ובזה יכול לתרץ שצריכים ב"ויכלו" להעיד על מעשה בראשית. והלא עדות הוא רק מפי הראיה, ואיך יכול האדם להעיד מבחינת ראיה על מעשי בראשית, והלא האדם לא יכול לדעת מה שהיה, רק מפי השמועה?
אלא ענין עדות על מעשי בראשית, הכוונה להעיד, שכוונת הבריאה היא להטיב לנבראיו, מאיפה הוא יודע, אם הוא זוכה לבחינת שבת, אז הוא מעיד מבחינת ראיה, שהוא רואה, שזהו כוונת הבריאה, מטעם שהוא טעם כך.