תוכן

עח) וטעם קדימת הוידוי אל י"ג מדות, יובן מה שנבאר עתה, והוא, כי בעת שאתה מתודה הוידוי, תכה ביד ימינך כפוף כמו אגרוף על לבך שמצד שמאלך, הכאה אחר הכאה, בנחת, בעוד שאתה מתודה, בין בשחר, בין במנחה, ע"כ תיבה ותיבה של אשמנו בגדנו כו' הכאה א'. ותכוין בזה, כי הנה נודע, שלב האדם נעשה, מכח גודל הארת החו"ג, והיסודות דאו"א מתגלים שם בחזה דז"א, כי שם נפסק היסוד דאימא כמבואר אצלנו. והחוטא, גורם הסתלקות המוחין לעלותם למעלה במקום הסתום והמכוסה, ומונע ירידת החסדים ההם אל הלב. ותכוין, שעתה ע"י הוידוי, נתקן הענין, ונתכפרו עונותיו, בסוד ונשא השעיר עליו את כל עונותם, שע"י אמירת הוידוי שאומרים הקהל, המקטרג לוקח חלקו בעת הוידוי והולך לו, ונפרש ממקום הקדושה.