תוכן

סב) אמנם בשתי החלוקות האלו אע"פ שהם שוים בענין הנזכר שהם בחינ' נישוק עכ"ז יש נישוק שהזכר מקדים לנשק לנקבה ויש נישוק ששניהם נושקים זל"ז ביחד וזה החילוק יש בין אמן דתפלה ועמידה ובין אמן דשאר ברכות של המצות ושל ברכת הנהנין כי החלוקה הראשונה מהן היא, שהוא מתחיל לנשק אותה, ונשיקה שלו יורדת אצלה. ואח"כ נשיקה שלה עולה אצלו, ונמצא שבתחילה ירד יוד של ההויה, ואח"כ עלתה אלף של אדני. והחלוק הב' היא, ששניהם נעשים כאחד, וכשמתחיל היוד של הויה לירד מתחלת אלף של אדני לעלות, עד ששניהם פוגעים זב"ז בשיקול א', ובענין זה יש חילוק ביניהם. אבל הצד השוה שביניהן הוא, שלעולם ההויה גוברת על אדני, משא"כ באמן של קדיש כנזכר. אבל שכחתי איזה חלוקה מאלו השתים היא של ברכת המצות והנהנין, ואיזה היא של העמידה.