תוכן

נה) ונחזור לענין כוונת אמן, כי הנה נתבאר כוונתו איך היא להוריד אור עליון מן אימא עלאה אל זו"ן, באותם הג' מקומות שמתחברין יחד. וכל זה הוא, בכוונת אמן דשאר ברכות, אבל בכוונת אמן דחזרת עמידה דש"ץ אינו כך, לפי שאז כבר חזרו פב"פ, ואין שם החיבורים הנ"ל דבחינת אחור באחור. ולכן צריך לחברם בג' מקומות הנ"ל, בבחינת היותם פנים בפנים. ועכ"ז עיקר הכוונה היא ע"ד הנ"ל, והוא במה שהודעתיך, כי כל דבר שבקדושה, בכל מקום שהולך, אף שמסתלק מאותו מקום, מנחת שם במקומה רושם א', ואינו זז משם לעולם. ונמצא שאעפ"י שהוא עתה פב"פ, אנו אומרים אמן, להאיר אותם הג' רשומים הראשונים, שנתרשמו בהיותם אחור באחור, ושם היא כוונת האמן.