תוכן

ד) וקיצור הענין הוא, כי בהגביה הז"א שני זרועותיו למעלה, נמצאים ראשי אצבעותיו, מכוונות משני צדדי ראשו, בב' צדדי מוח הדעת שבו אצבעות זרוע ימין מימין הדעת, ואצבעותיו השמאליות משמאל מוח הדעת, ואז האורות יוצאים דרך קצוות האצבעות, בסוד אור חוזר מתתא לעילא, ובצאתם, מתגלים האורות ההם, ומשם מאירים בלאה, העומדת ראשה באחורי דעת דז"א, ואלו האורות נעשים בחינת חו"ב בלאה, מב' צדדי הדעת שלה, והם גבוהים יותר מהדעת כנודע כי לעולם כל חו"ב, הם גבוהים מן הדעת. והאורות מתפשטים בשני צדדי הדעת מתתא לעילא, וכל זה נעשה ע"י נשיאות כפי ז"א, וכנגד זה, צריכים הכהנים להגביה כפיהם, ואחר אשר סיימו ברכת כהנים, ונגמר תיקון לאה, ונעשו ב' מוחין שלה, אין צורך להשאיר כפיהם זקופים עוד עד ויעבור, שהוא עת הזווג דלאה, כי כיון שנעשו ב' מוחין דילה, אין צריך עוד בהם, ולכן מורידין הידים כדרכם למטה, ואורות יוצאין דרך האצבעות בסוד אור ישר מעילא לתתא כדרכן תמיד.