תוכן

יא) והבן כ"ז, כי בזה תבין למה לא הותר בשבת מלאכת אוכל נפש, וביו"ט הותר, ובחו"ה הותר דבר האבד, ובר"ח אין בו איסור מלאכה כלל. וזה, כי המלאכה מורה על הקליפה בסוד העשיה, ששת ימי המעשה. והנה בשבת, המלך והכלה כולם נכנסים אל הקדש פנימה, ואין מהם דבר בספירות הבנין, ואז הוא השבתת הקליפה לגמרי, ולפיכך נאסר בכל מין מלאכה. ואמנם בי"ט, ו' קצוותיהם למטה בספירות, ששם שליטה ומגע יד לקליפה. אבל נתעלו, כי חג"ת חזרו במקום חב"ד שבחתן, ונה"י במקום חג"ת. ולפיכך נאסרה מלאכת עבודה, כי אין שליטה לחיצונים בסוד חג"ת. אבל יש להם יניקה וחיות משם, להחיות את נפשם. והנה השליטה היא במקום מלאכת עבודה, והוא מנה"י, כי מהם יגיע להם ממשלה, למשול על הטהרה ולהעבירה. ולהיות ישראל משועבדין אל הקליפה, כמו עתה בזמן הגלות, שאנו משועבדים מצד ההוד, כמד"א והודי נהפך עלי למשחית, כל היום דוה, וגם סמאל נצח קצת ליעקב מצד הירך, והם בתי בראי, שמהם מגיע ממשלה לחיצונים, והאבר הקדוש נמשך ממנו צינור לקליפה כנודע. אבל בגופם שהם חג"ת, אין להם ממשלה ושליטה, אבל חיות וקיום ומזון לעמוד על משמרתם הקבועה, ולהיותם נכנעים לטהרה, נמשך להם מסוד חג"ת, ולפיכך הותר להם מלאכת אוכל נפש בלבד.