תוכן

ב) והטעם הוא, לפי שאור ז"א הוא גדול מאד, ולהיות הנוקבא עדיין בלתי שלימות תיקון, אין בה יכולת לסבול אורו הגדול, ולהתקרב אצלו. ע"ד מ"ש רז"ל על הצדיקים, שכל א' נכוה מחופתו של חבירו, הגדולה מחופתו. אבל אחר אשר כבר המשכנו אליה הארה עליונה, אז נתקנה ועומדת עמו אחור באחור. ואח"כ הוצרכה לקבל הארה יותר מעולה, לשתוכל לחזור עמו פב"פ. אבל עכ"ז, עדיין איננה שם רק בבחי' נקודה אחת לבד, בסוף היסוד דז"א. ואח"כ צריכה עוד הארה יותר מעולה, לשתעשה פרצוף גמור, ותעמוד עמו פב"פ, ומזדווגת עמו בבחינת היסוד דז"א, שבאמצע נ"ה. וכמ"ש כל זה, בברכת אבות דתפלת לחש.