תוכן

כשהאדם מתחיל לחשוב איזה מחשבה, אזי האדם בורא את המחשבה. וכשאנו אומרים, שה' נתן לו, שהוא יחשוב את המחשבה, אזי ה' הוא הבורא את האדם. והאדם ברא את המחשבה. נמצא, שהאדם החושב, הוא בן כלפי הבורא, והמחשבה היא הבן כלפי האדם.
האדם, כשהוא חושב נקרא "מי", הוא שואל "מי" היא. וכשהאדם משיג תשובה לשאלתו, אזי התשובה נק' בחינת "מה". והנה מה נקרא בחינת חכמה, שהוא בחינת כח-מה, היינו שה"מה" מתלבש בו בבחינת כח, שהוא כח המחשבה.
כשהאדם מתחיל לחשוב על הכוחות הנפלאים, הנמצאים בו, הוא מוכרח לומר, שהוא כח אלקי, המלובש בו, פועל את כל אלה הפעולות בלי ידיעתו. וגם שהאדם אין לו שום שליטה על עצמו, היינו על הפעולות הנעשות בו, אלא יש לו כח שיכול להפריע על ידי פעולות המתוקנות, שהאדם צריך להמציא לגופו, היינו המזונות וכדומה, שזה גורם מפריע בתהליכי הגוף.
האדם הוא חלק אחד מכללות הבריאה, והוא מוכרח להכלל בהם, ולקבל מהם מזונות, שעל ידי זה הוא מתאחד בהם, היינו האדם מוכרח לקבל בתוכו חלקי רוח, מים, שמש וכדומה, מאחר שהוא טבעת אחת בתוך שרשרת הבריאה.
מוכרחין ללכת תמיד במצב של טוב, היינו שחי בעולם שכולו טוב, וכל מה שהוא מרגיש - הכל הוא לטובה.
בזמן שאנשים עושים לו איזה דבר רע בלי כל סיבה, אלא מטעם שהם רשעים מטבעם ובשביל זה הם מצערים אותו, אל יחשוב שזהו דבר מקרה, אלא שכל הכעס שיש לו עליהם, אסור לנקום בהם, אלא שיאמר, שהכל הוא מהשגחה. ועל ידי זה שהוא מתגבר על יצרו וכל הכוחות של הכעס, הוא צריך להכניס להקדושה. וזה נסיון, שהשי"ת רוצה לנסותו, אם בזמן כזה הוא יכול להחזיק בתומתו, ולהיות אוהב השי"ת.
ע"י התגברות נעשה האדם בעל כוח.
צריך לידע שהשותף מלובש בו.
ולא לחשוב ולעשות דבר שלא מתאים להשותף.
לחשוב ברוממות ה'.
ולהשתוקק שיהיה אור.