ועתה אבאר פרטיות הכונה. הנה בתחלה תטול ידיך, וצריך לערות ב"פ רצופים בכל יד, כי כאן ההארות המאירות על כל יד ויד הם ממין אחד, כי לא כנטילת ידים דשחרית שהם משתי בחינות, שעל כן אין נוטלים רצופים. והנה ברחיצת יד ימין תכוין שהם ב' ידות שעולים כ"ח, וה"ס הכ"ח דע"ב, היינו מלא דמלא שלו. וברחיצת יד שמאל תכוין הכ"ח דס"ג. ואחר כך תשפשפם יחד ותכוין הכ"ח דמ"ה. ותכוין שעל ידי השלושה כוחות אלו יתבטל כח הקליפות, ולא יינקו מן הידים. וכל זה על ידי המים, שהם סוד החסד הדוחה הקליפות היונקים מצפורני הידים. ולכן נוטלים הידים ומגביהים אותם למעלה אל היצירה, כדי שלא יינקו משם הקליפות שבעשיה, וזה "על נטילת ידים" שר"ל הגבהה, כמו "וינטלם וינשאם".
והענין, כי אכילה היא בעשיה, וס"ז אכיל"ה כמנין אדנ"י,שהוא שם העשיה. וכשלוקחת שפע מן היצירה, אז היא אוכ"ל שעולה א"ל יהו"ה, ואז העשיה עולה על ידי מ"ב אל היצירה לקבל, וכל מ"ב סודו ג' י"ד כמנין מ"ב, והם הב' ידים בחיבורם שנעשים שלוש, כי כן מי שאוחז דבר בידיו להעלות למעלה מחבר הב' זרועות יחד. וסוד הג' ידים הם חג"ת, וצריך להעלותם אל הראש, שהוא מקומם הראשון. כי בעת שנאצל ז"א ולא היו לו אלא ו"ק, חג"ת היה משמש במקום הראש, ויסוד במקום גוף, ונ"ה במקום זרועות. ואחר שנכנסו המוחין בז"א, אז חג"ת ירדו ושמשו לזרועות וגוף, ונה"י לשני ירכים ואות ברית. ולכן אנו מגביהים ידינו כנגד הראש, להעלותם למדרגתם הראשונה שהיו במקום הראש. ובעת הגבהתם תכוין: יד ימין - יהו"ה אלהינ"ו יהו"ה, יד שמאל - כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, יד אמצעית - יהו"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. והם סוד: יד הגדולה, יד החזקה, יד הרמה.
והנה קודם הנטילה צריך לכוין בסוד המים, והיינו שהמים הם בסוד מ"י דאלהי"ם, והם חמישים יודי"ן שיש באחורי ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, קס"א קס"א קמ"ג קנ"א, אלהי"ם דיודי"ן דאלפי"ן ודההי"ן. ותברך הברכה, ותכוין בה כסדר כל ברכת המצוות. ותכוין באמרך בא"י אלהינו: יהו"ה בימין, וחילופו כוז"ו בשמאל, אלהינ"ו בימין, וחילופה במוכס"ז בשמאל, יהו"ה בימין וחילופה כוז"ו בשמאל, הרי י"ד אותיות בימין, וי"ד אותיות בשמאל.
ר"ת על נטילת ידים הוא ענ"י, וה"ס האחורים דשם מ"ה דיצירה היורדים להשפיע בעשיה, ועשיה היא סוד מלכות. ולפי שאינה מקבלת רק מאחורי ז"א, שהוא אחור דמ"ה שעולה ק"ל, לפיכך נקראת עניה, ולכן דעתה קל"ה.