תוכן

קהלת רבה פ"ז ע"פ ראה את מעשי אלקים [ילקוט שמעוני על הנ"ך, תתקע״ה ד'], בשעה שברא הקב"ה את אדה"ר נטלו והחזירו על כל אילני ג"ע, א"ל ראה כמה מעשי נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי.
ברכות ל"ג ע"א, אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. א"ר ששת ל"ש אל נחש אבל עקרב פוסק.
ל"ג ע"ב, וא"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מי"ש, שנ' ועתה מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה, אטו יר"ש מילתא זוטרתא היא וכו'.
חטים נעשה יפות (פסחים ג' ע"ב)
הלומד שלא עמ"נ לעשות, נוח לו שלא נברא (ירושלמי שבת פ"א, ה"ב). הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, המאור שבה מחזירן למוטב (ירושלמי חגיגה פ"א, ה"ז ופתיחתא דאיכא ב').
אמר ר' חנינא משום רשב"י אין להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יר"ש, שנ' יראת ה' היא אוצרו (ברכות לג).
אמר להו (רבי ישמעאל ב"ר יוסי) כך אמר אבא המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה, כדי שיתקיימו שני המקראות (יבמות ק"ה ע"ב) עיניים, היינו הידיעה, יהי' בבחי' מטה. ולבו למעלה, היינו להשפיע.
על כל קרבנך תקריב מלח. שמעתי בשם גדול, כמו שמלח אינו משמש לעצמו רק עשוי בשביל אחרים, שהוא נברא רק להמליח אחרים, כך צריך להיות הקרבן לטובת אחרים.
אם יאמר לך אדם איכון אלקינון תאמר לו בכרך גדול שברומי (ירושלמי תענית פ"א).
זוהר (ד"י ע"ג ע"ב: אחרי ד' ק"ז אות ש"ט) א"ר יהודה וכו' לא עשה כן לכל גוי ותנינן אע"ג דאתגזר ולא עביד פקודי אורייתא הרי הוא כגוי בכולא. ואסור למילף לי' פתגמא אורייתא, וע"ד תנינן מזבח אבנים, (מזבח אבנים תעשה לי זה המילה), דא אמזבח אבנים ממש (דהיינו שמרכך את לבו האבן. וזה שנמול ואינו עושה מצות התורה). והא קשא דליבי' באתרי' קיימא וזוהמא לא אתפסק מינה בגיני כך לא סליק בידי ההוא גזירה, ולא מהניא לי' וע"ד כתוב כי חרבך הנפת עלי' ותחללה (כלומר אע"פ שחרבך הנפת עלי' דהיינו שנימול עכ"ז כיון שאינו מקיים המצות ותחללה נתחללה המילה, ואינה מועילה, ואסור ללמדו תורה).
אין משיבין על ההגדה (תיקוני זהר חדש קסו).
ענין מוחא וליבא, דור המבול הוא ליבא ודור הפלגה הוא מוחא.
מספרים מאי מספרים. אי תימא כמאן דמשתאי ספור דברים לאו הכי, אלא דנהרין ונציצין בנציצו עילאה וכו' (תרומה קל"ו ב').
כל המארח ת"ח בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו כאילו מקריב תמידין (ברכות י:) פשתן, פש-תן, היינו תן יותר. א"ר יוחנן לא ישנה אדם מאומנות אבותיו (ערכין טז:).