ועתה אסדר לך כונות מה שתכוין בעת אכילתך. הנה כבר ידעת כי בעת השבירה ירדו למטה רפ"ח ניצוצות, ובהם היו כל בחי' אבי"ע, וגם הד' בחי' דצח "ם. ומכל בחינות אלו נשארו בקליפות ממיתת המלכים, וצריך להעלותם. והנה אדה"ר היה מברר מהם בחי' הנשמות, עד שחטא, כי אז חזרו לרדת. גם כאשר קרא שמות לכל הבהמה ולכל החיה, לא מצינו שקרא שמות לדומם ולצומח. אבל הענין הוא, כי בירר והעלה כל בחי' הבהמות ותיקנם, וז"ס קריאת השמות. אך לדומם ולצומח לא תיקן הכל, ועל כן לא קרא להם שמות. ולכן נאסר באכילת בשר, ולא הותר לו רק ירק ועשב לבד, לפי שכונת האכילה היא בירור הקדושה שיש באותם הדברים העולים והולכים וניתקנים על ידי האכילה. ועל כן מה שלא נשלם בירורו - הותר לו באכילה כדי שישלים באכילה. אך הבהמות שלא היו צריכות לזה - נאסרו לו. והנה מה שבירר אדם, היה הבירור כפי מה שראוי להם במדרגתם לגמרי. אך אחר שחטא, חזרו לעמקי הקליפות, ואנו צריכים לברר על ידי האכילה, כדי להעלות ניצוצי הקדושה למקומם. ואמנם אין בנו כח לברר בירור גמור כמו אדה"ר. ואע"פ שאנו רואים, שכשאוכלים, חוזר אותו הדבר - חלק מן האדם ממש האוכל אותו, עם כל זה האמת הוא כן1, וכך הוא הענין שחוזרת אותה הבהמה חלק אבר מן האדם עצמו. אך הענין הוא, כי יותר מעולות היו הבהמות של ששת ימי בראשית מן האדם אשר הוא עתה, ולכן יותר הוא מה שבירר אדה"ר בהיותם בהמות, ממה שאנו מבררים עתה, אע"פ שנעשים חלק מן האדם ממש. וז"ס חמורו של ר"פ בן יאיר, שהיה במדרגת הבהמות שנבראו בששת ימי בראשית, לכן אפילו האמוראים היו אומרים "אנו כחמורים ולא כחמורו של ר"פ בן יאיר". וזה לפי שהיה יותר ממדרגת אדם כנ"ל.
ודע כי הבהמות הטמאות אין כח באדם לברר הקדושה מהם כלל, ולכן נאסרו באכילה. אך הטהורים אנו יכולים לבררם. ואדרבא, האוכל בהמה טמאה או עוף טמא - תתאחז הטומאה שהיא בבהמה באדם עצמו, ויאבד הקדושה אשר בו ח"ו. אך חמורו של רפב"י לא נתברר על ידי האכילה, רק נתקן מעצמו על ידי המשך זמן, גם נתקן על ידי רפב"י שלא על ידי האכילה ועלה לאותה המדרגה. והנה אין כח ביד כל אדם לברר על ידי האכילה בבעל חי, אלא ת"ח, לכן עם הארץ אסור לאכול בשר, כי אדרבא, יסתלק ממנו אותו מיעוט הקדושה אשר בו וימשך אחר הבהמה, כי אין בו כח לברר. ואמנם נשארו עדיין בהמות מששת ימי בראשית שלא יכלו להתברר אז לגמרי כמו השאר2. ונשארו בבחי' מה שאנו מבררים עתה על ידי האכילה, ואלו הבהמות הן מזומנות לאכילת הצדיקים לע"ל, ואז על ידי האכילה ההיא יתבררו לגמרי. וכל זה הוא בירור הבהמות עצמן. אך יש בחינה אחרת, והיא נשמות האדם עצמו המתגלגלות בבהמות או בדומם או בצומח לפי רשעתם. והאדם בעת אכילתו יכוין לברר אותה הקדושה אשר באכילה ההיא שאוכל.
והנה כל בירורי המלכים היו על ידי החכמה, כמ"ש בזוהר פ' פקודי :בריר פסולת מגו אוכל במחשבה, ולכן כל כונת הבירור תהיה על ידי החכמה. וכבר ידעת, כי "אכלו רעים" הם או"א עילאין, ולכן תכוין באכילה אל אות א' שסודה בינה, כמ"ש רז"ל; אלף בינה, ובציורה - אל החכמה. והענין, כי השינים הם ל"ב, בסוד הל"ב נתיבות חכמה, ובהם
טוחנים המאכל, ובזה נברר, כי כל הבירורים בחכמה. וז"ס ציור הא' בציור יו"י שהיא בחכמה3. והנה הו' צריך לחלקה לשנים דרך אורכה ויהיו שני ווי"ן, וו' אחת תתחבר עם הי' העליונה, וו' אחרת עם הי' התחתונה, כזה: והם י"ו למעלה י"ו למטה, הרי ל"ב שינים בסוד הל"ב נתיבות חכמה שבהם טוחנים מ"ן לצדיקים. וזהו הכונה בכלל. ועתה אבאר אותה בפרט, הכל בסוד זאת האל"ף שבבינה, בציור החכמה.
הנה בתחלה תכוין כי ב' לחיים הם, וסודם או"א, לחי העליון - אבא, לחי התחתון - אימא. ותכוין שהם שני אלפי"ן - א' למעלה וא' למטה. שבלחי העליון צורתה יו"י, ושבלחי התחתון צורתה יו"ד. ושני ציורים אלו עולים מ"ו, הוא מילוי ע"ב, כי כל הבירורים נבררים בחכמה.
ואחר כך תכוין שיהיה שורש האכילה באלו הלחיים, כדי שיוכלו לטחון הם המאכל. ולכן תחלק הב' אלפי"ן הנ"ל באופן אחר, והיינו שהווי"ן של הב' אלפי"ן יתחלקו לב', וציורם יהיה כך: יוו"י יוו"ד, ושניהם ביחד עולים אוכ"ל, בגי' א"ל יהו"ה. ותכוין לכלול חצי האל"ף התחתון של חכמה בחצי האל"ף התחתון של אימא, וכך תעשה בציור :יוו"ד. ואחר כך תחבר חצי האל"ף העליון דחכמה עם חצי העליון דאימא ותעשה הציור: יוו"י. וס"ז: הבן בחכמה וחכם בבינה.
ואחר כך תכוין לתקן זה האוכל בסוד לחם, וזה שתצרף הב' אלפי"ן הנ"ל, שעולים נ"ח עם האל"ף בציור יו"ד, ואז הם בגי' לח"ם, כמנין ג' הויות, והם אותן שנזכרו בברכת המוציא.
ואחר כך תכוין לטחון הלחם לעשותו דק מאוד, כדי לבררו על ידי טחינתו. כי בזמן שהקדושה היא בתוך הקליפה - כדי להוציאה משם טוחנים הקליפה היטב, והקדושה יוצאת, דוגמת השמן היוצא מן הזיתים על ידי טחינה. ותכוין שמ"ו ונ"ח שהזכדנו הם בגי' ד"ק, ובזה נטחן המאכל ונעשה דק.
ובעת אכילתך תכוין שהשינים הם סוד ל"ב נתיבות חכמה, והם המבררים. ותכוין כי ש"ן עולה קפ"ד קס"ו, והם אחורים דע"ב וס"ג, כי השן טוחנת בחיבור או"א.
אחר כך צריך לבלוע המאכל, כי עדיין לא נגמר בירורו עד שיתבשל באיצטמוכא, ויתפשט כח הרוחניות באברי הגוף. ובעת הבליעה תכוין אחה"ע - בגרון, והוא גי' פ"ד, כמנין נ"ח שהם הב' ציורי אלפי"ן הנ"ל, ואל"ף בציוד יו"י. והטעם שלוקחים אותה של ציור יו"י לבד, הוא לפי שגרון ה"ס אימא, ואבא דוחה המאכל בתוכו ונותנו שם. ונמצא שאבא הוא הפועל בדבר זה, ולכן אין אנו לוקחים אלא הציור מצד אבא לבד. אחר כך תכוין בכל הדברים שהזכרנו, היינו מ"ו נ"ח ע"ח ק"ד פ"ד, הכל עולה ש"ע, שהוא ב' א"ל במילואם. וזה הא"ל הוא ממלת אוכ"ל שעולה א"ל יהו"ה.
ועוד תכוין לכלול מדת יום בלילה ומדת לילה ביום, היינו כי באכילת היום תכוין שאכיל"ה עולה אדנ"י,וה"ס מדת לילה. ובאכילת לילה תכוין אוכ"ל גי' א"ל יהו"ה, שה"ס ז"א מדת יום. ובין ביום ובין בלילה תכוין שמאכ"ל- יאהדונה"י.
ודע כי מציאות האכילה היא בנוק', ולה אנו ממשיכים השפע והמזון, ומזה היא נותנת אלינו. ולכן צריך לאמר ברכת המזון בשמחה גדולה, להראות עצמנו נדיבים, ולא צרי עין, כי כן גם המלכות תשפיע לנו בנדיבות. אבל באמצע הסעודה צריך לדאוג קצת על החורבן.
1 שחוזר המאכל להיות חלק מן האדם - אעפ"כ אינו נברר לגמרי, וכדלהלן בדבריו :"אך הענין הוא" כו'.
2 ראה ביאורו בשער המצות פ' עקב.
3 כי יו"י - בחי' חכמה, יו"ד - בחי' בינה (מהרח"פ).