ואחר כך תברך ברכת המוציא. והנה בתחלת תקח הלחם בשני ידיך ותגביהם למעלה, ותכוין להעלות מלכות אל הבינה על ידי חג"ת. ויען כל עליה היא על ידי שם מ"ב, לכן צריך לכוין1 במלת ברוך בג' מ"ב דע"ב ס"ג מ"ה- להעלות חג"ת, שהם נרמזים במלות אתה ה' אלהינו. וג ם תכוין בברוך מילוי דעס"מ שעולה ק"ב בלי הפשוט, וקכ"ו של הג' מ"ב וק"ב גי' ברו"ך. ועולים חג"ת אל הבינה, ואז היא נקראת מלך העולם, כי עול"ם הם הג' אבות, כי מתחילים מן החסד, וכתיב: עולם חסד יבנה. וכשהם בתוך הבינה, אז היא נקראת מלך העולם. וגם תכוין: שהמלכות, שהיא נקראת מלך של עולם התחתון, היא עולה גם היא אל הבינה, שהיא עתה מלך העולם. ואחר שיינקו - בין חג"ת ובין מלכות, אז יוצאים ומוציאים עמהם השפע ומזון לכל העולמות, וזה צריך לכוין במלת המוציא, והיינו כי צריך לדקדק בקריאת הה' ולהדגישה כאלו הם ב' ההין. והכונה שבינה מוציאה חג"ת ומלכות עמהם, וזהו המוציא לחם - שאימא היא ה' עילאה מוציאה הג' אבות, שסודם ג' הויות, מן הארץ העליונה, שהיא בינה. ועוד כונה אחרת: שמלכות שהיא ה' תחתונה, אחר קבלת השפע למעלה, מוציאה מזון אל התחתונים, ומן הארץ ר"ל מן הארץ התחתונה- סוד מלכות.
ותחתוך הפרוסה, ותטבול אותה במלח, ותכוין שלח"ם עולה ג' הויות, וה"ס הג' חסדים. ומל"ח עולה גם כן ג' הויות בסוד הג' גבורות, ולכן הם מלוחות, כי הם דינים, אבל מתמתקות על ידי החסדים. ולכן תטבול הפרוסה במלח ג"פ, ותכוין מיתוק הג' גבורות על ידי ג' חסדים.
1 ראה לעיל עם' טו שהביא גם כן כוונת הברכה, אמנם בקצרה, ויש להבין סיבת השינוי.