תוכן

לב) ותכלית כונה זו היא, כי רחל נקראת עולימתא שפירתא דלית לה עיינין, כמבואר אצלינו בתחלת הסבא דפרשת משפטים, והנה התכלת שבציצית, ה"ס החשך שאין בו בחינת העינים והארה, המכלה את הכל, והוא בחינת הדין, ולכן צריך לכוין כשמסתכל בציצית, כאלו יש שם תכלת שבציצית. ותסתכל כשתאמר וראיתם אותו, ותכוין להמשיך שם בחינת העינים העליונים והראיה שבהם, ותכוין בשני פעמים ק"ל, שה"ס ב' עיינין עלאין, להמשיך משם בחינת הארת ראיה עליונה, אל התכלת החשוך הזה, שה"ם עולימתא שפירתא דלית לה עיינין כנזכר. וזה עצמה היא הכונה שתקנו בכוס ברכת המזון, באומרם ז"ל ונותן עיניו בו, כמבואר במקומו. וזה הטעם שאין הציצית נוהגת אלא ביום, לפי שאז יש כח בידינו להמשיך אליו ראיה העליונה, משא"כ בלילה, שאז הדינין גוברין, ואין כח בידינו להמשיך שם ראיה העליונה.