תוכן

כו) והיה אם שמוע תשמעו כו', תכוין, כי ר"ת א'ם ש'מוע ת'שמעו, אשת, לרמוז שפרשה זו, היא עטרא דגבורה שהיא נוקבא. גם מלת א"ם, היא נוקבא כנודע. והכונה היא, כי עיטרא דגבורה זו, הנמשכת מאימא עילאה, הנקראת אם, ולפי שהנקבה היא נמשכת מעיטרא דגבורה, לכן נרמזה יציאתה והוייתה בפרשה זו, במלת והיה. והענין הוא, כי מקום יציאתה הוא במקום החזה דז"א. וכבר נת"ל, כי בפרשה זו יש בה ע"ב תיבין, שהם בחג"ת דז"א, ויציאת המלכות הוא בת"ת שלו, שהוא במקום החזה. וענין זה יובן בדרוש המזוזה וע"ש. והענין הוא, כי אות ו' של והיה, הוא החזה דז"א, שהוא הת"ת, אשר ה"ס ו' של ההויה שבו. ושם מוצא הנקבה הנקרא היה, כי המלכות היא ה' אחרונה של ההויה, ולכן הכתר שלה שהוא ספירה ראשונה שבה, נקרא ה', וזהו ו"ה של והיה. כי אות ו' הוא הת"ת דז"א, אשר שם יוצא כתר הנקבה הנקרא ה'. וב' אותיות י"ה של והיה, ה"ס תרין מוחין דידה חו"ב. וזהו והיה: ו' הי"ה. ולכן פרשה זו היא עיטרא דגבורה שהיא בנין הנקבה.