תוכן

כד) ובכל מאדך תכוין, כי מאד גימטריא מ"ה, והוא הויה דמלוי אלפין, שהוא גימטריא מ"ה. ותכוין בה אל הדעת, שהם החסדים, שהם הוי"ה דמ"ה דאלפין כנודע. ויען כי כל נשמות בני אדם, יש מהן נמשכות מן זכר, ויש מן הנקבה כנודע, ולכן כאשר דברה תורה בלשון יחיד, שהוא בזו הפרשה, הזכיר בה ובכל מאדך, כי כבר ימצא איזה בחינת פרטית יחידי, שתהא נשמתו מן דכורא, הנקרא מאד, שהוא הוי"ה דמ"ה כנזכר. אבל בפרשה והיה אם שמוע, שהיא מדברת בלשון רבים, לכן לא הזכיר בה ובכל מאדכם, לפי שרוב הנשמות באות מן הנקבה, ולא מן הזכר הנקרא מאד כנזכר. ובפרט טעם אחר, לפי שפרשת והיה אם שמוע היא בגבורה, שהיא עיטרא דנוקבא. אבל פרשה שמע היא בחסד שהיא עיטרא דדכורא.