תוכן

יב) בפרשת והיה אם שמוע, עד תיבת ושמתם, והיא בכלל, יש ע"ב תיבות, ואע"פ שפרשה זו היא גבורה שלו, המאירה בגבורה שלה, עכ"ז, כיון שהגבורה שלה היא מבחינת הדעת, הוי חסד שהוא ע"ב, ולא הוזכר גופה, מפני שיש לה בחינת זרוע מבחינת הדעת. ועוד מפני שחו"ג שלא היו לה, וצריך להמשיך לה מהם, לכן הוזכרו. אבל הת"ת אשר היא היתה שם בראשונה בבחינת נקודה, אין צריך להמשיכו לה, כי שם ביתה ומקומה, ואין צריך לזוכרו. ותחילת הפרשה ו' דוהיה, וסוף הפרשה מ"ם מן ושמתם, הרי מ"ו, ועם כ"ו דפרשה ראשונה, הרי ע"ב.