תוכן

יג) גם ענין התענית, דע, כי ארז"ל (תענית דף י"א) בגמרא האי צורבא מרבנן דמתענה, ליכול כלבא שירותיה. וטעם הדבר הוא, כי מי שלא חטא מימיו אינו צריך להתענות. ולכן ליכול כלבא שירותיה. כי עסק התורה הוא גדול מן התענית, לפי שהוא ממשיך ומביא לנפשו שפע ומזון ממקום גבוה, שהוא מן חכמה, בסוד והחכמה תחיה בעליה, (קהלת ז' י"ב) כנזכר בזוהר בפרשת בשלח (דף ס"א ע"ב, וס"ב ע"א) והם סוד מוחין דגדלות. אבל מי שחטא, מוכרח הוא שיתענה, כדי שימרק עונותיו ויתקן המקום אשר פגם בו, ואח"כ יעלה משם למעלה. אמנם ביום תעניתו, ניזון ממקום גרוע מן הראשון, שהוא ממוחין דקטנות בלבד, ומהם נמשך לו שפע ובהם הוא ניזון ביום תעניתו.