תוכן

לג) אך אמנם הכוונה היא, כי כאשר האדם חוטא לפעמים, ועושה עבירות המכבה את המצות, אז מונע מעצמו שכר מצותיו שעשה. והנה ביני ביני כל זמן שלא שב בתשובה, אותם האורות והמלאכים והסניגורים הנעשים מאותם המצות שעשה, ניתנים לצדיק הראוים לו כפי מה שגזרה חכמתו יתברך, בסוד יכין רשע וצדיק ילבש. אמנם יש איזה צדיקים גדולי המעלה, שאינם רוצים ליהנות מזולתם, אלא משלהם, וכשלוקחים ההארות הנזכר, הנה הם בידם בתורת פקדון בלבד בנאמנות, וכאשר ישובו בעליהן בתשובה, יחזרו להם אותם ההארות שלקחו מהם כנזכר. ולכן אנו מתפללין לפניו יתברך, כי הנה אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, וכמעט שהאדם מוכרח לחטוא, ולכן אותם ההארות של חלקינו וגורלינו שהרווחנו ע"י מעשה המצות שעשינו בעוה"ז, ואינם ניתנים לנו מחמת חטאתינו, ישימם עם הצדיקים הגדולים הרשומים הנ"ל, כדי שיהיו ההארות ההם קיימת, וכאשר נשוב בתשובה, יחזירום לנו, ולא ישים חלקינו עם זולתם, דהיינו אותם שלא יחזירום לנו.