תוכן

ל) ואמנם פ"א ביארנו, כי זו הנקודה הבאה מושרשת במלכות בעת אצילותה, היא בחינת מלכות שבה, וכן בעת פגם התחתונים הט"ס עליונות הם שמסתלקים, ומה שנשאר בה קבועה, היא נקודת המלכות התחתונה שבה, האמנם לא פליגי, כי האמת הוא שלא נשאר בה רק נקודת הכתר שבה, להיותה מדרגה עליונה, ואין הפגם מגיע בה, אמנם פשוט הוא, דכיון שמסתלקין ממנה ט"ס תחתונות, ודאי הוא שגם ספירת הכתר שנשאר בה, נחשך אורו מאד, ואין נשאר בו רק בחינת אור מלכות דכתר שבו בלבד, ובערך זה אנו אומרים, שהנקודה הנשארת היא המלכות שבה, ר"ל מלכות דכתר שבה, אבל האמת הוא שלא נשאר בה אלא נקודת הכתר. וזכור הקדמה זו, וכבר ביארנוה בדרושי התפילין, בענין טעם למה אנו מניחין תפילין ביום ולא בלילה וע"ש. וענין אל תהי תקוה, מלת תקוה פירושה בארנוה בתפלת ר"ה, במ"ש ותקוה טובה לדורשיך, וע"ש.