תוכן

קסו) ונבאר עתה ענין כריעה זו: הנה כאשר נסתלקו הנה"י דאימא, מתוך רחל נוקבא דז"א, נתמעטה, ועמדה בחזה דז"א, משם ולמטה, ואז עדיין היו חופפין הנה"י דאימא על ראשה מלמעלה. ואמנם כשיתחילו לכנס הנה"י דאימא תוך ז"א, מתעלמין המאורות ההם ממנה, ונחשכת מאור רחל. ובהכנס המוחין דו"ק תוך ז"א, אז נחשכת רחל יותר, ויורדת ומתמעטת עד היסוד דז"א, ויורדת בפעם א', מן החזה שבת"ת דז"א, עד היסוד שבו בפעם א'. ואח"כ בהכנס ג"ר בז"א, אז נחשכה יותר, כי כל האורות דאימא החופפת על ראשה, נתעלמו תוך ז"א, ונחשכה לגמרי, וחוזרת לקדמותה, להיותה נקודה קטנה תחת היסוד דז"א, בסוד העטרה שבו. וכפי מה שהרויח ז"א, כך ערך הפסד רחל.