תוכן

מד) וז"ס מש"ה טורף נפשו באפו וגו', (איוב י"ח) כי ממש טורף נפשו הקדושה, ועושה אותה טריפה, וממית אותה בעת אפו וכעסו, וכמבואר בזוהר בפרשת תצוה דף קפ"ב ע"ב, וע"ש כמה מגזים ענין הכעס, עד שאומר, כי מאן דמשתעי עם הכועס, כאלו משתעי עם ע"ז עצמה, וע"ש. ואעפ"י שעושה האדם תקונים לנפשו, ותשובה מעולה על כל עונותיו, ומצות רבות וגדולות, הכל נאבדים ממנו לגמרי, לפי שהרי אותה הנשמה הקדושה, שעשתה כל המעשים הטובים, נתחלפה בטמאה והלכה לה, ונשארה שפחה טמאה במקומה, וירשה את גבירתה. וצריך שיחזור פעם אחרת, לחזור ולתקן כל התיקונים הראשונים שעשה בתחלה, וכן הוא בכל פעם ופעם שהוא כועס.