תוכן

פז) והנה עד"ז ג"כ נרמזו שתיהן, לאה ורחל בענין הק"ש, כי הנה ענין הק"ש, הוא בחינת כניסת המוחין בז"א. ונודע כי התפילין, יוצאין מן המוחין, כנזכר במקומו. ולכך כמו שבתפילין, אנו מחברין לאה עם ז"א בסוד תש"ר, עם הקשר שלו. אבל רחל היא בפני עצמה, בסוד תש"י. כך עתה אנו בק"ש, בפסוק א' של שמע, אנו מחברים את לאה שהיא ד' דאחד, שהיא קשר תש"ר, עם יחוד ז"א עצמו, אשר הוא תש"ר, בפסוק הא' דשמע ישראל. ואח"כ בבשכמל"ו, הוא יחוד בפני עצמו לרחל, והוא לסיבת הטעם הנזכר בענין תפילין, כי להיות שרחל היא פרצוף גמור בפני עצמו, לכן יש לה יחוד בשכמל"ו בפני עצמה. אבל לאה שאין לה אלא הארה מועטת מן הד' מוחין של ז"א, לכן היא טפלה אליו.