תוכן

כט) גם יש טעם אחר, למה זה הזיווג החיצון אינו נפסק, והוא, כ"א היה מוכרח וצורך אל עליית זו"ן, לא היה יכול להיות תדירי, לפי שכאשר החטא גורם, ואז נופלים זו"ן לתתא, אז היו או"א מתבטלים מן הזווג הנזכר, ולכן כיון שאינן צריכין אל עליית זו"ן בסוד מ"ן, לזה הטעם לא פסיק. ואמנם אותו השרש של ההוא רוחא הנשאר בתוך אימא, הוא המעלה את המ"ן, אל צורך הזווג החיצון הנזכר, שלא ע"י זו"ן. וכבר הודעתיך, מה הוא ענין ההוא רוחא דשביק בה בעלה, כי הנה הוא שם הויה דמילוי ההין, שהוא בגימטריא ב"ן. וז"ס ויהי בצאת נפשה כי מתה. ועיין ענין זה באורך בשער הפסוקים בפרשת וישלח.