תוכן

ו) ומן הראוי היה, לקום מעומד בעת הק"ש, להיות סוד זווג עליון דאצילות. אבל להיותינו עתה עדיין בעולם הבריאה, אין אנו חייבין לאומרה מעומד כמו תפלת י"ח, לפי שאז אנו בעולם האצילות. אבל עתה בק"ש, שאדרבא להיותו זווג עליון ונעלם מאד, אין בנו כח לעוררו בהיותינו למעלה בעולם האצילות, אלא בהיותינו למטה בעולם הבריאה. ולכן א"א צריכין לקרות ק"ש בעמידה. וזהו טעם סברת ב"ה, שאמרו כל אדם קורא כדרכו, בין עומד בין יושב.