תוכן

יד) כונת יחוד ק"ש, עד עזרת אבותינו. דע, כי הנה ברכת אהבת עולם, ה"ס היכל אהבה, הנזכר בפרשת פקודי. והנה היכל אהבה, ה"ס החיבוק. והיכל הרצון, הוא סוד הנישוק. והוא בברכת אמת ויציב. וכבר נודע, כי אין נישוק, אלא אתדבקותא דרוחא ברוחא. וא"א זה, אלא עד שירד ז"א שבאצילות, אל היכל הרצון. וגם הוא איננו יכול לירד, עד שיתוסף בו כח מן רוח או"א. ולכן אנו מייחדים את או"א בשמע ישראל כו' ואז מאירים בזו"ן בחינת מוחין, ואז הוא יורד למטה כנזכר. ונמצא כי בעת זה היחוד נעשו מוחין לו ולה, וזה טעם משרז"ל שהק"ש מדאורייתא, והתפלה מדרבנן. והענין הוא במה שנודע, שנה"י דז"א מאירים בנוקבא בסוד ד' מוחין שבה. אמנם יורדין לה ג"כ בעת יחוד ק"ש, ד' מוחין ממש מלמעלה מאו"א, וזה אומרם דתפלה מדרבנן, כי רבנן הם הנה"י, בסוד מ"ש רז"ל בברכות, הני ברכי דרבנן דשלהי כו', כי ה"ס ת"ח מרבים שלום בעולם, שנאמר וכל בניך למודי ה' כו', שהם תרין לימודין, תרי ערבי נחל, נצח והוד. ונמצא שבאותו הרגע של יחוד ק"ש, יש יותר הארה בהם ממה שנעשה בתפלה, כי אין ניכר אח"כ אור זה, והוא מסתלק אחר זמן הק"ש.