תוכן

יז) החילוק הב', נמשך מן הקודם, והוא במלת אחד, כי הנה ביארנו בק"ש דיוצר, שצריך לכוין במלת אחד, לשלב שם הויה בשם אהיה ביחד, אשר הוא סוד חיבור או"א. ושאח"כ תכוין בהויה דיודין דע"ב, אשר היא סוד טיפת הזרע היוצא מאבא לאימא, אשר בה כלולים המוחין דז"א ביחד באותה ההויה. והנה בכונת ההויה זו, הוא ענין זה החילוק השני, כי בק"ש של הקרבנות תכוון, כי זו ההויה שהיא טפת זרע דאבא, נמשכת שרשה מלמעלה מפנימיות א"א, ומשם המשיכוה או"א, ע"י חיבורם וזווגם בעת הזו. ובק"ש דיוצר תכוין, כי ההויה הנזכרת המשיכוה מן חיצוניות עת"י. ובק"ש דערבית תכוין, כי זאת ההויה המשיכוה מן חיצונית א"א. ובק"ש שעל המטה תכוין, שהויה זאת המשיכוה אבא ואימא, מחיצוניות או"א עצמן. החילוק הג', הוא ג"כ במלת אחד, והוא, כי כבר ביארנו בק"ש דיוצר, שאחר שתמשיך ההויה הנזכרת שהיא טפת זרע דאבא כנזכר, צריך שתכוין אח"כ, כי אחרי שנצטיירה טפה זו במעי אימא כנודע, ויורדין המוחין לז"א, שהיא נחלקת לד' מוחין כמ"ש, ואלו המוחין, הם המוחין דו"ק דגדלות דאימא, כנזכר שם.