תוכן

י) אמנם בתפלת ערבית, עדיין הוא התחלת הלילה, ולא נתחזקה שליטת החיצונים, לפי שעד אז היה יום, והחסד והרחמים גברו בעולם, ולא נסתלקו כל המוחין דקטנות לגמרי, אבל נשארו בו שני מדרגות. הא' היא המוחין פנימים דקטנות דאימא, אשר אלו קבועים בו תמיד, ואינם מסתלקין בשום זמן כנ"ל. וגם נשארו בו המקיפין דקטנות דאימא. ולכן כשאומרים מלת ישראל, כדי להביא לו תוספת הארה כנזכר, הנה אנו ממשיכין לו מדרגה אחרת יותר על הנזכר, והוא מוחין פנימים דקטנות דאבא, ונמצא כי כאשר מעלה מ"ן במלת אחד לגבי או"א, הנה הוא כבר שלם וממולא יותר, ולכן הנה הוא מושך מן חיצוניות א"א, שהיא מדרגה מעולה יותר. ואח"כ במלת אחד, נכנסין בו מוחין מקיפים דקטנות דאבא, וו"ק פנימים דגדלות דאימא. וכיון שלא קבל עתה מחדש הארות יתירות, לכן יש בו כח לקבל בתפלת ערבית מוחין אחרים גבוהים יותר, והם ו"ק פנימים דגדלות דאבא, כמשי"ת במקומו בע"ה, ולכן גם הזווג ההוא, הוא יעקב ולאה, בהיותם למעלה מן החזה.