תוכן

ד) גם דע, כי הנה בכל פרצוף ופרצוף, יש פנימיות וחיצוניות, ולפעמים נמשכת טיפה מן החיצוניו ולפעמים מן הפנימיות. והוא, כי לעולם כאשר ז"א ממשיך אותה טיפה מן אבא, אינו יונק אלא מן חיצוניות בלבד, כי הפנימיות דאבא, הוא נחשב כאלו יונק מן עתיק הגנוז ומתלבש תוך א"א. והטעם הוא, כי כשנתקן עתיק, היו או"א אחור באחור, ונמצא כי זווג או"א אחור באחור, הוא נמשך מתיקון עת"י, אלו הם דברי מוז"ל, ואיני זוכר הבנתם ופירושם, אמנם הכלל הוא, כי אין המשכה לעולם אל ז"א, אלא מחיצוניותו. אבל בא"א ובעתיק, יש בהם המשכה מחיצוניותם ופנימיותם.