תוכן

יב) ובזה יתבאר לך ענין מעלת הותיקין, שהיו נוהגין להתפלל קודם הנץ החמה. וסוד הענין הוא, הנה האמת הוא, כי לא היה צריך אל הזוג ההוא, רק ק"ש אחד כשאר הזווגים. אבל הטעם למה היו בו ב"פ ק"ש, הוא לטעם שנתבאר, כי כיון שנסתלקו כל המוחין לגמרי, לכן צריך להמשיכם בב"פ, כי לא יספיק פ"א. והנה טעם זה אינו, אלא כאשר אנו מתפללים, ואומרים ק"ש כאשר האיר היום, וזרח השמש, והוא יום ממש. והענין הוא, כי זווג יעקב ולאה שלאחר חצות לילה, הנה הוא מתמיד ונמשך כל חצות לילה עד אור הבקר, וז"ס ויהי בבקר והנה היא לאה, כי עד היות בקר ממש, עדיין לאה עם יעקב בזווג יחד במקומה. ובפרט במ"ש אצלינו, כי יש בחינת זווג ליעקב עם לאה, בסוד אילת השחר, שאז התחיל היום להאיר, כדמשמע מן הזוהר פרשת וישלח דף קע"ח ע"א. ובזה לא יקשה בעיניך, אם נראה מזוהר במקום הנזכר שהזווג הוא בעת אילת השחר, ובמ"א מהזוהר משמע, שהזווג הוא בעת נפילת אפים, אחר העמידה. דע כי שני המאמרים הם אמיתים, כי זווג דקדרותא דצפרא, הוא זווג יעקב עם לאה. ודנפילת אפים, הם יעקב ברחל.