תוכן

כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל [שמות יט' ג']. במדרש, כה תאמר אלו הנשים, אמור להם ראשי הדברים. ותגיד לבני ישראל, אמור להם דקדוקי דברים שהם יכולים לשמוע. ולמה לנשים?, שהן מזורזות במצות, ד"א שהן מנהיגות את בניהן לת"ת. א"ר תחליפא דמן קיסרין אמר הקב"ה, כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון. ואח"כ נצטוית חוה, ועברה וקלקלה את העולם, עכשיו אם איני קורא לנשים תחילה, הן מבטלות את התורה, לכך נאמר: כה תאמר לבית יעקב. ור' יוחנן אמר: כה תאמר לבית יעקב אלו סנהדרין, שנאמר בית יעקב לכו ונלכה באור ה'.
וי"ל את הנ"ל ע"ד העבודה. זה ידוע, שהאדם כלול מבחי' מקבל, הנק' בחי' אשה, ומבחי' השפעה, שנק' איש. והנה אדה"ר כשנברא, סדר בריאתו היה מלמעלה למטה, היינו מזך על העב, שמקודם הי' בחי' השפעה, ואח"כ יצאה בו בחי' הקבלה.
וכפי המבואר בזה"ק אדה"ר לא הוי ליה מהאי עלמא כלום, היינו שמטרם החטא לא היה הרצון לקבל בשלימות. היות שיש לאדם ג' נפשות, כמבואר בדברי האר"י הק': א) נפש דקדושה שהיא כלי קודש, ב) נפש מקליפת נוגה שהיא מחצה על מחצה, ג) נפש משלש קליפות הטמאות.
וענין מחצה על מחצה, היינו שאם עשה איזו מצוה אזי הנפש הב' מתחברת להקדושה. ואם עושה ח"ו איזו עבירה, אזי היא מתחברת לנפש הג'. ואדם הראשון נולד מהול, היינו שלא היה לו אז את הנפש הג'. ורק ע"י החטא נמשך ערלתו, היינו שהמשיך עליו את נפש הג', הנק' בחי' האי עלמא.
לכן כשנברא העולם, נצטוה אדה"ר תחילה, מטעם שהסדר הוא מהזך אל העב. משא"כ במתן תורה כשכבר הי' בהם הערלה, שהיא בחי' זוהמא, הנמשכת מבחי' חוויא, צריך להתחיל מלמטה למעלה, היינו מהעב אל הזך. שענין העב יש לפרש על זמן הקטנות, שבזמן הקטנות, שהוא בחי' נוקבא, שיש שליטה להרצון לקבל, אזי צריכים לומר שענין קבלת תורה ומצוות הוא בבחי' אמירה שהיא רכה.