תוכן

יתרו תשל"ח
כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל (יט,ג)
בזהר (אות רסא): ר"ש אמר, כה תאמר לבית יעקב, באמירה. והיינו מסטרא דדינא. ותגיד לבני ישראל, כד"א, ויגד לכם את בריתו. וכתיב, הגדתי היום לה' אלקיך. לבני ישראל, דוכרין, דאתו מסטרא דרחמי. עכ"לסג.
ומפורש: שהגדה, הוא רחמים. לבני ישראל, היינו הזכרים הבאים מצד הרחמים.
ורש"י מביא בשם המכילתא: לבית יעקב - אלו הנשים, תאמר להן בלשון רכה. ותגיד לבני ישראל - עונשין ודקדוקין פרש לזכרים, דברים הקשים כגידין.
אם כן מהזהר משמע להפך, לנשים במדת הדין ולזכרים במדת הרחמים. ומכאן משמע, שרכה לנשים וקשים כגידין לזכרים.
ושם בהסולם (אות רסט( מביא וז"ל: אמר לנו, כל אדם צריך לדבר עם אדם אחר כפי דרכיו, לנקבה לפי דרכיה ולגבר כפי דרכיו ולגבר שבגברים כפי דרכיו. אמרתי לר' חייא בני, היינו שכתוב, כה תאמר לבית יעקב, ותגיד לבנ"י.
לפי מה שכתב הרמב"ם בסוף הלכות תשובה וז"ל: לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לענין זה בנחת, עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה.
לפי זה יוצא: "כה תאמר" היינו אמירה רכה, שהוא שלא לשמה, היינו לשם אהבה עצמית, שהוא עבור הרצון לקבל שנקרא מדת הדין, מטעם שעל הכלי הזה היה צמצום שאסור להשתמש עמו. לכן מצד אחד הוא רכה, משום שנשים היינו אותם שאינם מבינים רק מה שנוגע לכלי קבלה שלהם שנקרא בחי' נקבה, היינו כלי המקבל, ומצד שני הוא מסיטרא דדינא, משום שהוא עבור הרצל"ק הנק' מדת הדין.
משא"כ זכרים, היינו שיכולים להבין את הענין של השפעה, שעיקר התיקון הוא השתוות הצורה, שנקרא בלשון חז"ל: "הדבק במדותיו, מה הוא רחום אף אתה רחום". שהוא ההפך מכלי קבלה שנקרא מדת הדין. זה נקרא: 'קשה כגידין', מטעם שהגוף קשה לקבל עבודה זו של השפעה. א"כ נמצא, מצד אחד נקרא (רחום( רחמים, שהוא בחינת השפעה. אבל מצד שני, הוא קשה לגוף כגידין, שהדרך הזו בעבודת ה' ע"ד האמת שהוא בעמ"נ להשפיע, אין הגוף מסכים.
ובזה מובן לנו מדוע צריכים לשנות את הסדר של האמת. משום, כמ"ש הרמב"ם, שלא כל אדם יכול ללכת בדרך האמת, כמ"ש בזהר, שצריכים לדבר לכל אחד ואחד כפי הבנתו, שיוכל להבין שעל ידי המטרה הזו יהיה לו כדאי לקבל עליו תורה ומצוות. וממילא מוכרחים לשנות את הדיבור לכל אחד ואחד כפי הבנתו.