תוכן

בסעודת שבת יתרו תשט"ז
כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל (יט,ג)
במדרש (שמו"ר כח,ב(: כה תאמר לבית יעקב, אלו הנשים. אמר לו, אמור להן ראשי דברים שהן יכולות לשמוע. ותגיד לבני ישראל, אלו האנשים. אמר לו, אמור להם דקדוקי דברים שהם יכולין לשמוע. דבר אחר, למה לנשים תחלה, שהן מזדרזות במצוות. דבר אחר, כדי שיהיו מנהיגות את בניהן לתורה. א"ר תחליפא דקיסרין, אמר הקב"ה, כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון ואח"כ נצטוות חוה ועברה וקלקלה את העולם, עכשיו אם איני קורא לנשים תחילה הן מבטלות את התורה, לכך נאמר כה תאמר לבית יעקב.
ויל"ה: א) מדוע נשים מזדרזות במצוות יותר מאנשים. ב) מדוע יש להקדים נשים מטעם שיהיו מנהיגות את בניהן לתורה, וכי אם יקדימו את האנשים לא יסכימו הנשים לנהג את בניהן לתורה? ג( כאילו כביכול מפחד מהנשים שלא יקלקלו את העולם אם לא יתן להם את הכבוד להקדים אותן לפני האנשים. ד) איך שייך לומר שמפני הכבוד שעשה הקב"ה שצווה לאדם הראשון לפני חוה, עברה וקלקלה את העולם. וזה דומה כאילו חוה התנקמה עבור זה.
ויכולים לפרש זה ע"ד העבודה, שענין איש ואשה נוהג באדם אחד. שבזמן שהאדם עושה מעשים עמ"נ לקבל ולמלאות את חסרונו, היינו הנוקביות שלו, אזי האדם נקרא בשם אשה. ובזמן שהאדם עושה מעשים עמ"נ להשפיע, אזי נקרא בשם איש. וזה ידוע, שכל האדם אינו יותר מרצון לקבל. וסדר התחלת העבודה מתחילים עם הרצון לקבל, שזה נק' שלא לשמה. ואח"כ באים לשמה.
לכן הסדר: כה תאמר לבית יעקב, אלו הנשים, אמור להן ראשי דברים - היינו, התחלת העבודה, שאסור לומר להן שצריך לעבוד לשמה, כי אין האדם מסוגל להתחיל בלשמה. ואחר כך: ותגיד לבני ישראל, אלו האנשים - שכבר הם יכולים לעבוד לשמה, היינו להשפיע. אמור להם דקדוקי דברים, שהם יכולים לשמוע - היינו, שהם כבר מסוגלים לשמוע מהלשמה, וכבר הם צריכים לדקדק בכל דבר שיהא רק לשמה. וז"פ 'דקדוקי דברים'.
דבר אחר, למה לנשים תחילה שהן מזדרזות במצוות - היינו, בשלא לשמה, שכוונתו לקבל תמורה חלף עבודתו, אז הגוף מזרז את האדם. משא"כ על מנת להשפיע, אין הגוף מסכים שהאדם יעבוד, ומכל שכן לזרז אותו. לכן כשהאדם מתחיל את העבודה עמ"נ לקבל אזי האדם מרגיל את עצמו להיות זריז בעבודה, ואח"כ עם ההרגל הזה יוכל לשמש ג"כ בעת שמתחיל לעבוד עמ"נ להשפיע, מפני שכלי הזריזות כבר קנה מזמן השלא לשמה.
דבר אחר, כדי שיהיו מנהיגות את בניהן לתורה - שענין 'אב ובן' היינו סיבה ומסובב. זאת אומרת, אם יש מקודם סיבה של קבלה, הסיבה הזו גורמת שירצה לעשות עוד מעשים בתורה ומצוות. משא"כ בבחינת השפעה קשה שהגוף יתן כח להוסיף, אלא כל פעם צריכים התגברות מחדש. משא"כ כשעוסק מקודם שלא לשמה, אז הגוף נותן כח כל פעם להוסיף ועי"ז האדם מתרגל בעבודה בזמן ההכנה ויש לו כבר כלים מוכנים לעבודה בזמן שהולך על דרך השפעה.
ובעת בריאת העולם נצטוה מקודם אדם הראשון - הענין הוא על פי מה שכותב הזוה"ק, שאדם הראשון לא הוה ליה מהאי עלמא כלום. היינו, שהיה חסר בכלל מבחינת הקבלה, שהוא היה רק מבחינת ט"ר (עי' בהקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות אות יח(. אזי מבחי' זו היה הכל בסדר. אלא ע"י התכללותו מבחינת רצון לקבל, הנקרא בחינת חוה, ומבחינת קבלה לא היה לו ההכנה של השלא לשמה, שרק אז הסדר שיכולים להכניס את הרצון לקבל שיהיה קבלה עמ"נ להשפיע. לכן, כשבא להרצון לקבל הנקרא בחי' אשה (והבחי' לשמה הוא כבר השיג מבחינתו עצמו, ששרשו כלים דהשפעה( לכן עברה וקלקלה העולם, מטעם שהיה חסר לה ההכשרה של השלא לשמה על בחי' רצון לקבל, מטעם כמ"ש הרמב"ם (הל' תשובה פ"י), שענין לשמה אסור לגלות בפעם אחת, אלא לאט לאט. לכן כשגילה את הלשמה אצל האשה, תיכף עברה וקלקלה את העולם. לכן צריכים להקדים את האשה, היינו ה"נשים" [וכנ"ל, שהמדובר באדם אחד,] ולהגיד להן רק ראשי דברים, היינו השלא לשמה.