תוכן

התחייבות השינוי בתורה העולמית
על דרך משל, כי בדרך התורה לישראל היה הדין 'אל יבזבז יותר מחומש', כי אומה יחידה אי אפשר בענין אחר. משא"כ בתורה עולמית יהיה מותר לבזבז כל רכושו והונו, כי אין פחד מקיומו עצמו.

הנוער שבימינו, כפי הראות המה חלשים מכל הדורות שלפנינו, ובאים אלינו בטענה כי אי אפשר להם לישא בטורח משא של תורה וריבוי מצות כזאת מדאורייתא ומדרבנן, וטוענים, אילו הקלו מעט את התורה שיהיה בהתאם לרוחם החלש, אז לא היו פורקים עול בהמון כל כך.
הנה לזה השואתי (לעיל אות ב') טענתם כטענת אותו הגר הבא להתגייר לפני הלל, וגם הוא היה טוען שהוא רוצה תורה קלה שיוכל לקיימה כשעומד על רגל אחת, וענה לו שבאמת אין כאן יותר ממצוה אחת, דהיינו 'ואהבת לרעך כמוך', אם תוכל לקימה הרי טוב ונעים לך ואינך צריך יותר, ואם לא תוכל לקיימה, תדע אשר 'ואידך פירושא הוא', כלומר שיפרשו לך איך להזדכך הגוף ולבא לכלל הקיום, ו'זיל גמור' סובב על ואהבת לרעך כמוך, דהיינו אין עליך רק לגמור ולהשתלם באהבת חברך לא יותר, אם בלא שאר חלק המצוה אם עמדה.
ומאמר הזה מותאם עם מאמר חז"ל (בראשית רבה מד, א) 'מאי איכפת לקב"ה בשוחט מהצואר או בשוחט מהעורף, אלא לא נתנו תורה ומצוות, אלא לזכך בהם את ישראל', שיהיו ראויים לקיים מצות ואהבת לרעך כמוך.